מילים ממסיבת פרישה של אילה כהן

אני כאן היום לא כבעל תפקיד אלא כאחד שבא לספר על הקשר בין איה לביני במספר מישורים, ועל ההשפעה של הקשר הזה על דרכי.

איה כהן כקולטת עליה
באחת הפגישות ראשונות איה הדגישה את הפרש הגילים בינינו ושאני יותר קרוב בגיל לבניה.
מהרגע הזה איה שימשה מין מ"מ אמא: לי ולנעמי, ומ"מ סבתא: לבנות שלנו. היא לא שוכחת אף יום הולדת, אף יום נישואין, ולאחרונה, אף יום זיכרון במשפחה שלנו. אין ספק שאיה ואלישע תרמו רבות לקליטתנו בארץ.

איה כהן כשותפה במחקר
איה עניינה אותי בבעיה של דירוגים - rankings
השאלה: איך לכמת את מידת ההסכמה בין שופטים – כאשר כל אחד דירג אותם עצמים?
השאלה הכניסה אותי לנושא מחקר שהפך להיות אחד מנושאי המחקר בהם אני מוכר
עבדנו ביחד – הצענו משפחה פרמטרית של התפלגויות – משפחה שמאופיינת ע"י מיקום ופיזור ופיתחנו שיטות אמידה. המאמר התפרסם ב- JRSS-B והוא בין המצוטטים ביותר ברשימת הפרסומים שלי.
למדתי על כושר העבודה והשקעת הזמן של איה, על זריזות וזמן תגובה מיידית.
שיתוף הפעולה הזה, שבסוף נגמר במאמר תיאורטי, הכניס אותי להערכה של היישומים כמקור לבעיות בסטטיסטיקה
הרי, אני באתי לטכניון כסטטיסטיקאי מתמטי, עוסק במודלים ומשפטי גבול,לא ממש עוסק בנתונים ובבעיות העולם ... ושתי נשים גרמו לי לשנות את המיקוד: אחת, איה, עם השאלות ועם הרעיון לתת שירות סטטיסטי, והשנייה – נעמי אשתי, שיום בהיר אחד שאלה אותי האם אני עוזר למישהו עם התיאוריה ועם המשפטים שלי. בלי איה, אינני בטוח שהייתי יכול לעשות את ההסבה הזאת שאינני מתחרט עליה כלל וכלל.

איה כהן כשותפה בייעוץ סטטיסטי
הקמנו ביחד את המעבדה לסטטיסטיקה בטכניון בשנות ה-80: רצינו למסד מתן ייעוץ לחוקרים, לסטודנטים ולגורמי חוץ תמורת תשלום. עבדנו בהתחלה ממש צמוד, דנו בכל פרויקט, בשיטות לפיתרון הבעיות. למדתי מאיה שחייבים להגיע לפיתרון ישים, ולא להפוך כל בעיה לנושא מחקר.

איה כהן כשותפה לניהול מעבדה
בנינו צוות – אומנם פה אני חייב להגיד שלפעמים הייתי צריך לשכנע את איה לקחת סיכונים ולשכור עובד ראוי אפילו שאין 100 אחוז הבטחה לכיסוי תקציבי. אם זאת, אני חושב שבזמן הזה השלמנו אחד את השני – והמעבדה רכשה שם ומוניטין הרבה בזכות הטיפול הפרטני והאישי של איה בלקוחות, וכמובן תודות למקצועיות שלה, ובהשראתה, בזכות מסירות הצוות – ד"ר אטי דובא וד"ר טטיאנה אומנסקי.
עם הזמן חילקנו את הפרויקטים בינינו, ובפועל גם הצוות התחלק. כמובן, המשכנו להיוועץ אחד בשנייה, אבל כשנכנסתי לתפקידים השונים – דוגמת דיקן ל-4 שנים – המעורבות השוטפת שלי פחתה, ואיה בעצם ניהלה את המעבדה לבד.
כפי שאמרתי קודם, ללא השיתוף פעולה הזאת, עם הרעיון להקים מעבדה, אני לא מאמין שהייתי מגיע לאותו מקום בו אני מגדיר את עצמי כסטטיסטיקאי יישומי.

איה כהן כמודל לחיקוי בהוראה
כמובן, אחת העובדות שהייתי צריך להתמודד איתה, זו העובדה שאיה הצטיינה בהוראה – בשורה ארוכה של פרסים על בסיס משאל המרצה הטוב. אולי נשמע מסטודנטים שלה על חווית הלמידה בהרצאות שלה. ניסיתי ללמוד ממנה, להשוות רשימות וחומר לימוד, לשבת בהרצאות שלה, אבל לא הצלחתי להגיע למעמד קרוב. למרות זאת, המודל לחיקוי היה בשבילי גורם חשוב בשיפורים שכן הצלחתי לבצע באיכות ההוראה שלי. באתי מתרבות למידה והוראה יותר קשוחה, מבוססת על מודל אנגלי, וזה לקח לי זמן להסתגל. בימים אלה, אנו בטכניון, אבל לא רק בטכניון – בכל האוניברסיטאות – חייבים כולנו לתת את הדעת לשיפור ההוראה והיחס לסטודנט. זה שאיה תמשיך, אומנם במידה מוקטנת, להעניק לנו את השירות הזה – זאת תרומה משמעותית ביותר לשימור ולשיפור בתחום ההוראה החשוב הזה.

***************************

איה, כפי שאת מבינה, ואני מאמין שהבנת לפני ששמעת מילים אלו, הייתה לך השפעה מאוד חשובה ולטובה על חיי ועל חיי משפחתי. אני לא אחד שמרבה לגלות את רגשותיי בעזרת מילים. אני יודע שהיו זמנים ששאלת את עצמך "מדוע פאול לא מספר לי מה הוא חושב, מה הוא מרגיש?" הנחמה הראשונה שאני יכול להציע הוא שגם נעמי הייתה שואלת אותה שאלה – והנחמה השנייה היא שאני חושב שאני משתפר.

איה, אני מתגעגע לעבודה המשותפת ואני מקווה מאוד שתמשיכי לעבוד ולחקור ולייעץ ותחכי לחזרתי לעשייה הסטטיסטית.