Dear Aya,
Your official retirement from the Technion is a good time to write to you a few lines. You are not really retiring, having declared that you plan to continue to lead the Statistical Laboratory, your favorite working place. And even without your declaration, it was clear right from the beginning, that these are your intentions. Because you are full of desire, knowledge and the will to continue to work for the advancement of the community, the environment and science in general. Your devotion is as strong now as it was 32 years ago, when we first met you.
We first met 32 years ago after we moved to Haifa, a strange city for us. You welcomed us with worm hearts, encouragements and clever advices and with your help, we felt quickly at home.
Your open house, the aesthetics, the good taste, the pleasant smell, the generous hospitality, the informal atmosphere -- all made every visit a remarkable experience. Very soon our friendship developed and strengthened to become most significant in our life.
Today, after more than 3 decades, it seems that things have not changed. The energy, the desire to be involved, the need to give and to care about the needy, exist at the same level. May be in a different form, due to age and physical conditions.
Aya and Elisha, we love you and feel lucky to be included among your fiends. Let's hope that you will both continue to be healthy, creative and contribute to society as you did all your life. Enjoy your children, grandchildren, family and friends. We hope to continue to be part of your life for many years to come.
אוקטובר 2008
איה יקרה,
איה ואלישע יקרים,
פרישתך הרשמית, איה, מן הטכניון והצטרפותך
למעגל הגמלאים, מהווה עילה לכתיבת שורות אלה.
הרי אינך פורשת באמת. כבר הצהרת שאת נשארת
במעבדה, מקום עבודתך האהוב והמושקע וגם אם
לא היית מצהירה, הרי היה ברור שכך יהיה, כי את
מלאת מרץ ידע ונכונות לתרום, לפחות כמו שהיית
כשרק פגשתי אותך בשנת 1976.
איה ואלישע יקרים, נפגשנו לפני שלושים ושתיים
שנים. קיבלתם פנינו בחום, בעידוד ובעצה טובה.
הייתם מנותני הטון שבין חברינו ובמהירות הרגשנו
כמו בבית. ביתכם הפתוח, האסטטי, הדיף תמיד ריח
של קבלה ונתינה והאירוח התדיר כל-כך היה מלא חן
וטעם טוב, תרתי משמע. מהר מאוד התחזקה ידידותינו
והפכתם לאחד הזוגות המשמעותיים ביותר בחיינו.
היום, לאחר יותר משלושה עשורים, נראה לי שדברים
לא השתנו. המרץ, הרצון להיות מעורבים, הצורך להעניק
והדאגה לרגשות הזולת, קיימים באותה עוצמה, אך בדרכים שונות, שמתאימות יותר לגיל ולמצב הגופני.
איה ואלישע, אנחנו אוהבים אתכם ומרגישים בני מזל
להימנות על קהל חבריכם.
מי ייתן שתמשיכו ליצור ולתרום במלוא מרצכם וכוחכם
ותיהנו מילדיכם, מנכדיכם ממשפחתכם ומחבריכם, שאנחנו נמשיך להיות חלק מהם עוד שנים רבות.
אוהבים אתכם, עדנה וישי ויסמן
איה יקרה,
איה ואלישע יקרים,
פרישתך הרשמית, איה, מן הטכניון והצטרפותך
למעגל הגמלאים, מהווה עילה לכתיבת שורות אלה.
הרי אינך פורשת באמת. כבר הצהרת שאת נשארת
במעבדה, מקום עבודתך האהוב והמושקע וגם אם
לא היית מצהירה, הרי היה ברור שכך יהיה, כי את
מלאת מרץ ידע ונכונות לתרום, לפחות כמו שהיית
כשרק פגשתי אותך בשנת 1976.
איה ואלישע יקרים, נפגשנו לפני שלושים ושתיים
שנים. קיבלתם פנינו בחום, בעידוד ובעצה טובה.
הייתם מנותני הטון שבין חברינו ובמהירות הרגשנו
כמו בבית. ביתכם הפתוח, האסטטי, הדיף תמיד ריח
של קבלה ונתינה והאירוח התדיר כל-כך היה מלא חן
וטעם טוב, תרתי משמע. מהר מאוד התחזקה ידידותינו
והפכתם לאחד הזוגות המשמעותיים ביותר בחיינו.
היום, לאחר יותר משלושה עשורים, נראה לי שדברים
לא השתנו. המרץ, הרצון להיות מעורבים, הצורך להעניק
והדאגה לרגשות הזולת, קיימים באותה עוצמה, אך בדרכים שונות, שמתאימות יותר לגיל ולמצב הגופני.
איה ואלישע, אנחנו אוהבים אתכם ומרגישים בני מזל
להימנות על קהל חבריכם.
מי ייתן שתמשיכו ליצור ולתרום במלוא מרצכם וכוחכם
ותיהנו מילדיכם, מנכדיכם ממשפחתכם ומחבריכם, שאנחנו נמשיך להיות חלק מהם עוד שנים רבות.
אוהבים אתכם, עדנה וישי ויסמן
No comments:
Post a Comment