From Paul Feigin

As I have written before for Ayala’s formal (but not in practice) retirement from the Technion in 2008, there are many levels of my and my family’s relationships with Aya. Looking back over the 43 years since joining the Technion, a large part of my life has involved Aya.

Among the small group of statisticians in the Faculty in 1976, including Ben Epstein and Ben Reiser and some Operations Research colleagues working in related areas, Aya and I were the closest. We did research together and as time moved on we shared the desire to make our statistics knowledge and skills relevant to others – be they scientists, doctors or industrial partners. This led us to establish the Technion Statistics Laboratory – a resource that continues to provide high quality statistical consulting to several kinds of clients.

In the early years we managed the Laboratory together. While both of us discussed and supplied the statistical competencies, Aya played a leading role in the writing of reports while I made sure the financial aspects were in good shape. We studied, applied and even developed new methodologies. Neither of us was motivated by financial gain but by the desire to be able to provide the best human and infrastructure resources to our clients. We did not agree on everything – I thought the Laboratory should expand its scope, while Aya preferred a small tightly knit group of professionals with a limited number of concurrent projects. As I moved onto academic administration, Aya took over the Laboratory management and maintained it the way she preferred. There is no doubt that the service provided was of the highest quality, with impact on both the methodology and the practice in various application disciplines.

Meanwhile,  Aya and my wife Naomi became very good friends. Birthdays were always recognized (including those of our children). Aya served as a mother figure for Naomi, sharing both their joys and sorrows. At one point Aya suggested that our eldest daughter, Dana, come to do a doctorate in the Faculty – something that I would not have even considered.  It was a defining moment in Dana’s life, and as well as her consequent successful doctorate in Industrial Psychology, she continued to work with Aya on various statistical teaching projects, both in and outside the Technion.

Although I was aware of my choices, I still regret the fact that for the last 11 years I was not able to continue being Aya’s professional partner. Discussions with Aya concerning statistical methodology for new consulting problems were among my most stimulating professional experiences. I will miss them and her.

Paul Feigin

From Peter Bamberger

Arriving to the Technion as a young immigrant social scientist in the early 1990’s, I found the place rather intimidating. And rightfully so, as the Technion was in many ways one big school of applied mathematics. As a social scientist, I was a bit like a fish out of water.  But it didn’t take long before Aya came to the rescue. Aya was different from every other “quant” that I had ever met.  She was neither intimidating nor dismissive. What I studied was actually of interest to her, and she wanted to help me study it better. Moreover, she wanted me to understand what I was doing methodologically.

Aya had a magical way of teaching statistics.  It was painless. In fact, it was kinda fun. And most of all, it was readily comprehensible, even to those “quantitatively challenged” folks like me.  Throughout high school, I found every excuse to avoid anything quantitative.  I chose my college on the basis that I wouldn’t have to take a math course.  But after working on my first study with Aya, my fear was replaced with curiosity, which led to exploration, and eventually, perhaps a bit of mastery.

But Aya became far more than my statistics teacher and mentor. As she was with so many people, she became my adopted Mom, inviting me over to her place to sample her baking, and arranging a medical internship for my new immigrant wife in the pediatrics department at Bnai Zion Medical Center (which, 25 years later, is the department my wife still calls home).

Aya’s retirement and my departure from the Technion changed nothing.  We continued to work together. And my wife and I continued to enjoy our periodic evening get-togethers with her and Elisha. 

I’m going to miss those evening get-togethers, not to mention Aya’s delicious baking, the amazing stories of her childhood in Israel’s early years, and of course the opportunity to learn from her.  I always knew that Aya shaped my career, but only now that she’s gone am I realizing how much she actually shaped me.  I miss her dearly.

Peter Bamberger

From Ori Rosen

Aya was my PhD advisor. Even though it has been more than 22 years since I received my PhD, Aya and I kept in touch all this time mainly through email but also met once a year at her home while I was on winter break. These meetings would include other former students and colleagues, and Aya's legendary baked goods would be served. She was always curious to hear about my research, and would also tell me about her professional activities and family news.

When I was her student, Aya always encouraged me to broaden my statistical knowledge beyond my immediate interests. From an early stage, she encouraged me to attend conferences, and submit papers for publication. One of the many things I learned from her was to prepare a talk; before going to a conference, I would practice my talk in front of her, and she would critique it. I have adopted this practice and do it with my own students.

Around the time I was finishing my PhD, Aya suggested that I attend a short course on Bayesian computational methods at the Hebrew University that was given by Professor Martin Tanner of Northwestern University. Thus, she is partly to "blame" for my ensuing postdoc at Northwestern and for the fact that my research took a Bayesian turn.

I will miss our email correspondence and the annual meetings.

Ori Rosen
El Paso, Texas

איה ז"ל - מאת ישי וייסמן From Ishay Weissman

צרוף המילים "איה ז"ל" קשה עלי מאד.

איה הייתה בשבילי לא רק קולגה אלא גם חברה קרובה. בשנים האחרונות לחייה, איה הייתה ידועת-חולי ומיעטה לצאת מהבית. דבר זה לא מנע ממנה להיות חדה כתמיד, להמשיך לעבוד (בעיקר מהבית) ולהנהיג את המעבדה בסטטיסטיקה בטכניון, מעבדה שכה אהבה ואותה ניהלה בכישרון כה רב עד יומה האחרון. ובל נשכח, כל זאת 11 שנים לאחר הפרישה הרשמית. דווקא בימים האחרונים שלפני מותה, היינו בקשר אינטנסיבי מקצועי ביחס לניתוח נתוני יולדות בבית-חולים מסוים. מבלי שידעתי שמצבה הבריאותי הולך ומתדרדר (כיוון שהקשר היה בדואר אלקטרוני), איה הגיבה ללא דיחוי על כל מסמך ששלחתי לעיונה, ואף פקחה את עיני לדברים שהחמצתי. ולכן, מותה בא לי בהפתעה גמורה.

אני קורא את הבלוגים שנכתבו על איה, אז ב-2008 לרגל פרישתה ובימים אלה, לאחר מותה הפתאומי. כל התיאורים על יחסה של איה לאנשים – חברים, עמיתים, מונחים, תלמידים, נועצים – חוויתי גם אני. בכולם כמעט, חוזרים מושגים כמו אנושיות, אמפטיה, ערכיות , בית פתוח לצד כמובן מקצוענות, ידענות, יצירתיות, כושר להבין סוגיות ולפתור בעיות בשטחים שונים ומגוונים. רבים מלקוחותיה/נועציה חבים את קידומם לאיה.

מה אוכל להוסיף שעדיין לא נאמר? ואיני רוצה להראות כמו אותו מספיד את חברו שהמילה "אני" מופיעה בהספד בשכיחות הגבוהה ביותר. משפחתי ואני הגענו לחיפה בשנת 1976 בעקבות מינויי כמרצה לסטטיסטיקה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון. לפני כן לא הכרנו חיפאים לא בטכניון ולא בחיפה העיר. מי שהקלו עלינו את הקליטה ועשו את המעבר ממרכז הארץ לחיפה ליותר נוח, היו איה ואלישע. הם פתחו את ביתם ואת ליבם בפנינו ושיתפו אותנו בעצות טובות על סמך ניסיונם. בהמשך, נעשינו חברים קרובים וחיינו נגעו בחייהם של איה ואלישע ביותר מפן אחד. למשל, ארי, בנם הבכור היה מדריך נערץ בצופים של בתי שהם. ואותה שהם למדה סטטיסטיקה אצל איה. בני צחי למד פיסיקה אצל אלישע. שניהם זוכרים בהערצה את מוריהם. איה נעשתה חברה קרובה של עדנה רעייתי, ואף למדה ממנה ואימצה את אפיית אותה עוגת-פירות מפורסמת של איה.

את ההרצאות הראשונות במבוא לסטטיסטיקה בניתי על סמך הרשימות והשקפים של איה. כפי שצוין על-ידי רבים, איה זכתה בתואר "מרצה מצטיין" שנה אחר שנה. לצערי, מעולם לא זכיתי בתואר הנ"ל על אף השימוש ברשימותיה. לימים, בשנת 1991, בעקבות עבודתנו המשותפת, כתבנו יחד ספר "מבוא לסטטיסטיקה" שליווה ומלווה את הקורס בשם זה בטכניון עד עצם היום הזה. במשך השנים, איה הקדישה את זמנה, מירצה ואת כישרונותיה לפיתוח קורסים ללא סטטיסטיקאים, בעיקר למדעי ההתנהגות (ובנפרד) למנהל עסקים והייתה מרצה מבוקשת בשטחים אלה. כל זה במקביל להובלת המעבדה בסטטיסטיקה. נושאי המחקר שלה, שנבעו ברובם מאותה פעילות – קשריה עם חוקרים ממדעי ההתנהגות ועם נועצים ממדעי החיים והרפואה – היו שונים מנושאי המחקר שלי (בעיקר מחקר ערכי-קיצון). לפיכך, אין לי פירסומים עם איה (למעט אחד משנת 1996). אך היינו משוחחים ומתייעצים רבות בנושאים של תיאוריה סטטיסטית ויישומיה.
על אף ממדיה (הגופניים) הצנועים, לאיה הייתה נוכחות בולטת בכל מפגש חברתי. הייתה לה דעה מקורית משלה בכל עניין ולא התביישה להביע אותה. איה הייתה מסוג האנשים שנהנו יותר מלתת מאשר לקחת.
איבדתי חברה יקרה ונדירה.
ישי ויסמן

The phrase Aya Z"L (of blessed memory) is hard for me to comprehend.

Aya was not only a colleague but also a close friend. In the last years of her life, Aya was ill and rarely left the house. This did not prevent her from being as sharp as ever, to continue working (mainly from home) and to lead the Statistics Laboratory at the Technion, a lab she loved so much and managed with such talent until her last day. And let's not forget, all this is 11 years after her official retirement. In the last days before her death, we were actually intensively working together on an analysis of maternity data in a particular hospital. Without knowing that her health was deteriorating (because the connection was by e-mail), Aya responded promptly to every document I sent to her, and even opened my eyes to what I had missed. So her death came as a complete surprise.

I read the blogs written about Aya, back then in 2008 on the occasion of her retirement and these days, after her sudden death. All the descriptions of Aya's attitude towards others -- friends, colleagues, advisees, students, peers -- I experienced too. Almost all of them return to concepts such as humanity, empathy, values, open house alongside professionalism, knowledge, creativity, the ability to understand issues and solve problems in different areas. Many of her lab customers and advisees owe their promotions to Aya.

What can I add that has not yet been said? I do not want "I" to be the highest frequency word in my eulogy. My family and I arrived in Haifa in 1976 following my appointment as a lecturer in statistics at the Faculty of Industrial Engineering and Management at the Technion. Before that, we did not know anyone at the Technion or in Haifa. The ones who eased our move to Haifa were Aya and Elisha. They opened their home and hearts to us and shared with us their best advice based on their experience. Later on, we became close friends and our lives touched the lives of Aya and Elisha in more than one way. For example, Ari, their eldest son was a revered scouts guide to my own daughter Shoham. And Shoham later studied statistics in Aya's courses. My son Tzachi studied physics in Elisha's course. They both reverently remember their teachers. Aya became a close friend of my wife Edna, and Edna even learned and adopted Aya's famous fruit cake recipe.

I designed the first lectures in the Introduction to Statistics course based on Aya's notes and slides. As noted by many, Aya won the title of "Outstanding Lecturer" year after year. Later, in 1991, as a result of our joint work, we co-authored a textbook entitled "Introduction to Statistics" that is the core textbook for the Introduction to Statistics course at the Technion to this day. Over the years, Aya invested her time, energy, and talent to develop courses in statistics for non-statisticians, especially for social scientists and separately for management and business administration. She was a sought-after lecturer in these areas, on top of leading the Statistics Laboratory. Aya's research topics are different from my own (my research is on extreme values), so we do not have joint publications except for a 1996 paper. However, we had many discussions and consulted each other on various topics of statistical theory and its applications.

Despite her small body, Aya had a prominent presence at every social gathering. She had her own original opinion on everything and was not ashamed to express it. Aya was the kind of person who enjoyed giving more than taking.
I lost a precious and rare friend.
Ishay Weissman

מטטיאנה וויקטור אומנסקי

בשבילנו איה הייתה השער לחברה הישראלית כמו שאנו מכירים אותה היום. היכרנו את איה שנה אחרי שעלינו ארצה. מאז, יותר מ-25 שנים זכינו להיות חברים שלה. ההשפעה של איה ואלישע  על התפיסה, ההבנה והיחס שלנו לחוויה הישראלית הייתה אדירה ומשמעותית ביותר. במשך השנים האלה למדנו לאט-לאט את תולדות משפחותיהם  של איה ואלישע, ובדרך הזאת, הם קירבו אותנו אל החברה והמדינה.

איה הייתה בן אדם של ערכים, ותמיד פעלה לפי הערכים שלה. התחברו בה באופן נפלא מוח חד ואובייקטיביות של מדען יחד עם אידיאליזם של בן אדם צעיר –וכך היה עד ימיה האחרונים. לא פעם היא הייתה עבורנו מופת בהחלטות העקרוניות שלנו.

בנשמה של איה היה מקום לאהבה להמון אנשים. לא רק שהיא זכרה תאריכים חשובים של כל אחד, היה לה גם ענין כנה ואמפטיה כלפיהם. זו אחת הסיבות שהיא תמיד הייתה מוקפת באנשים, ואפילו פגישות קצרות, מקצועיות או מזדמנות, הרבה פעמים הפכו לידידות רב שנתית.
יהי זכרה ברוך. היא תהיה חסרה לנו מאוד.   
מטטיאנה וויקטור אומנסקי