לזכר איה - מאת רותי הלר

הכרתי את איה כאשר חזרתי משהות של שש שנים בחו"ל, בסוף שנות ה-90, עם תואר שני טרי בביוסטטיסטיקה. ההתאקלמות חזרה בארץ הייתה מאתגרת, בפרט מציאת עבודה מספקת. למזלי, איה ופאול קיבלו אותי לעבודה במעבדה לסטטיסטיקה בטכניון. היה תענוג לעבוד עם הצוות אטי-טטיאנה-ולרי תחת הנחיתה של איה.  העבודה המחקרית היישומית הייתה מעניינת. מעבר לכך, העבודה תחת איה הייתה הנאה צרופה לאגו. עד היום, לא פגשתי פרופסור  שידע\ה לפרגן ולעודד ולתת הרגשה טובה על העבודה שנעשית יותר מאיה. הייתי בצומת בחיי בה לא ידעתי בדיוק מה ארצה לעשות,  ולמרות שלא ניתן לדעת אם הייתי חוזרת ללימודי דוקטורט לולא עבדתי באותה שנה במעבדה לסטטיסטיקה, אני מאמינה שההנאה שלי מהעבודה היישומית עם איה, והפרגון הנפלא שלה, הם אלו שדחפו אותי לכך. עם השנים נפגשנו מדי פעם, והיה כמובן תענוג להתארח אצל איה ולהתכבד בעוגות איילה המפורסמות. הפגישות תמיד היו מלווות מבחינתי ביראת כבוד גדולה כלפי איה, בגלל שהיא אדם נפלא כל כך שזכיתי להיות תחת אורה.
יהי זכרה ברוך

מאת עמי תירוש Emi Tirosh

שלום איה יקירתי , אני כותב לך כי את כאן ב 22.3.19 . עמי תירוש Emi Tirosh
כן, כן, כולם בסדר הילדים הנכדים וכולם מוסרים לך ד"ש. יודעים כרגיל שאת מתעניינת בשלומם ומרעיפה מחמאות. יוני כמובן לוקח את פרישתך קשה הרי רגשותיו כלפיך היו כאלו שלך כלפיו. זוכרת את הימים בהם הייתי סטודנט בכתת הסטטיסטיקה שלך ? היית יפה, חכמה ומורה מעולה . פשוט התאהבנו בך ובאהובתך הסטטיסטיקה, בעקר הבנים כמובן אבל היו גם בנות שלא נתנו לקנאה לעוורן והסכימו שאת מיוחדת. הייתי מסכם שהשאר היסטוריה , אבל זה פרק ששנינו לא נשכח. נפגשנו שוב בהיותי מתמחה צעיר וכדרכם של רופאים הסתקרנתי ועסקתי במחקר. המחקר הראשון כבר בוצע טרם שיתופך ואז נזכרנו שיש לנתח הנתונים ופנינו אליך. היה זה מחקר על היקפי ראשם של ילדים. ושוב נשביתי. מתבונתך, מהירות הקליטה והדחף הבלתי נילאה ללמד. התאמת הפתרון ההולם ביותר לבעיה אשר עמדנו לחקור הדליקה תמיד זיק בעינייך . "GOODNESS OF FIT"  הינו מונח סטיסטי מחד והתפתחותי מאידך ולכן הייתה לנו שפה משותפת אך מסתבר כי הוא גם תקף ליחסים הבין אישיים. מי כמוך יודע, מאז כל מחקר שבוצע במכון היה מתחיל בשיתופך המוקדם. עברנו דרך ארוכה משותפת . עשרות מחקרים רפואיים משותפים אשר מצוטטים לרוב וחברות אמיצה מאד שלך ואלישע עם אלי ועמי. חברות שהייתה בבחינת חוויה מלהיבה ומעשירה. צניעותך, השלווה שלבשת גם בזמנים קשים, היושרה , האכפתיות, היכולת לפרגן, הנדיבות פורחים בצרור התכונות הנדירות בהן ניחנת . האומץ שלך אשר בא לביטוי בשנים האחרונות וכמובן בימים האחרונים לפני שהחלטת לפרוש היה מעורר התפעלות. כל זאת כמובן בנוסף ליכולות המקצועיות הנדירות.. לא פעם מונחיי מאוניברסיטאות אחרות, מסיבות שונות היו נועצים בססטטיסטיקאים אחרים וטובים אך את יודעת.... שוב ושוב לא ניתן היה למצוא מי שישווה ליכולתך. לא פעם גם סייעת להיטיב את המלאכה עליה ניצח מישהו אחר ומפאת שמך המקצועי היה הייעוץ מתקבל בברכה . תמיד אגב, הרמת גבה על הקרדיט שניתן לך על ידי צוותי המחקר עמם עבדנו אך הקפדת להחמיא לסטודנטים או הרופאים שהיו שותפנו למחקר. היית סוחפת את כולם בשירה- "שירת הסטטיסטיקה בציבור" . לא פעם בשיחתנו על מחקר זה או אחר היית שואלת "זה דחוף ? "תשובתי הייתה "רק החייאה דחופה" .כמובן שלמרות תשובתי ,כעבור זמן קצר ביותר נתת מענה לסוגיה עקרונית או ניתוח בעזרתן כמובן של טטיאנה ואתי אשר היית מהללת בכל הזדמנות. את ודאי זוכרת כי בחיוך הייתי אומר לך שאני ממשיך לחקור כי ידעתי שבמקרר ממתינה לי העוגה. יומיים לפני שפרשת מכל זה עוד שלחת עמי עוגה הביתה ודנו קצרות על הצעת המחקר המשותף שנשלחה ואשר עתה התייתם. את הרי יודעת שאת חברתנו היקרה והאמיצה, גם אם אינך יושבת עמנו כאן וגם ללא טעמה הערב של עוגת הגבינה. . כך תשארי , חלק מאיתנו ואין ספק כי נמשיך לשוחח בהזדמנויות שונות כפי שנהגנו עד כה. לא בכדי מיליון הפרפרים , סמלי הנשמה, באו לזכרון השלושים כפי שודאי שמת לב, רחפו מעל מצבתך להזכיר לנו שאת כאן עמנו וכך תשארי.

לאיה, לזכרה - מאת עפרה ברנט From Ofra Barnett

לאיה, לזכרה.

כל כך הרבה דברים נפלאים נכתבו כאן על איה, האדם, האשה, המדענית, הסטטיסטיקאית. לכל אלה אני מצטרפת. רציתי קצת להוסיף, ולהודות, על 'חווית איה' שלי.

איה היתה המנחה שלי לתואר שני ותואר שלישי (1991-1998) בטכניון. הכל התחיל בסמינר על ניתוח שרידות, ובהשראתה של איה מתחום הדיאגנוסטיקה של מודלים פעלנו לתרום כאן והתאהבנו בתחום. דלתה של איה, היתה תמיד פתוחה, תמיד בחיוך, ולמרות שלל עיסוקיה, אף פעם לא עסוקה מידי בשבילי. איה עודדה אותי להציג בכנסים בסטטיסטיקה. לא פעם, כשנפגשנו, גם שנים רבות אחר כך, הזכירה לי איה כמה גאווה הסבתי לה בעומדי, בהריון, על הבמה ב-Leuven בלגיה, מרצה על עבודת המסטר. שני ילדי, עדו ורוני נולדו במהלך הדוקטורט, שלא יכול היה להיות מושלם ללא אמונתה ותמיכתה המלאה.

כל השנים, ילדי היו שמחים בכל פעם שאני חוזרת מביקור אצל איה ואלישע, כי איה תמיד דואגת לשלוח להם מהעוגות שהם מאוד אוהבים.

כה הרבה למדתי מאיה. גם, שלא משנה כמה פעמים כבר שמעת על נושא מסוים, תמיד אפשר ללמוד דבר מה חדש מכל מרצה. השקפים של איה הם מודל עבורי. איני שוכחת את הביקורת הבונה שקיבלתי מאיה שכמרצה, נכנסה לכיתה בה תירגלתי בשנתי הראשונה. אני מעבירה שיעור זה הלאה באהבה.

גם אחרי סיום לימודי עבדנו יחד. שימשנו יחדיו בתפקיד Independent statistician של Data Monitoring Committee של ניסוי קליני. גם, שמחנו תמיד לעדכן ולהתעדכן בנושאים חדשים בהן עסקנו.

לפני 28 שנים נפגשו דרכנו, זכיתי להיות תלמידתה של איה וקיבלתי עוד בית אוהב גאה ותומך, שתענוג היה לי לבוא לבקר כל השנים.

אינני מאמינה שאת לא כאן. החיוך, העיניים הנוצצות וההתלהבות שלך ממשיכים וימשיכו ללוות אותי תמיד.

באהבה,
עפרה ברנט

מאת מרים ארז From Miriam Erez

פרופסור אילה (איה) כהן ז"ל, 2019 - 1940

פרופ' אילה כהן הייתה חברה יקרה של רבים מאתנו. היא הגיעה לטכניון כחברת סגל בשנת 1969, לאחר שקיבלה תואר דוקטור ב-1967 מאוניברסיטת ג'ון הופקינס, כשאת תואר ה- BA היא קיבלה ב-1962 מהאוניברסיטה העברית. פרופ' אילה כהן הייתה מדענית, חוקרת ומומחית גדולה בשיטות סטטיסטיות ובישומן בתחומים רבים (מרפואה ועד תחבורה), והצטיינה ביכולתה לפשט בעיות שנראו בלתי פתירות. רופאים, חוקרים, אנשי איכות הסביבה, תלמידי מסטר ודוקטורט, שלפעמים לא היו יכולים לסיים את עבודת המחקר שלהם או את המאמר, באו לקבל מפרופ' כהן עצה, הדרכה וליווי ביקורתי. היה לה כשרון להיכנס לכל בעיה שדרשה ניתוח סטטיסטי, בתחומי מדע שונים, להבין אותה ולהציע פתרון. למשל, עם ההתפתחות בשיטות מחקר בתחום מדעי ההתנהגות, פרופ' כהן לא רק הכירה את כל השיטות החדשות, אלא גם פיתחה אותן, תרמה להן ופרסמה מאמרים על מחקריה בכתבי עת מובילים. עבודתה המדעית הובילה ליצירה קשרי מדע בינלאומיים, וחוקרים רבים שיתפו אתה פעולה במחקרים שזכו לתמיכת קרנות (כמו BSF). פרופ' כהן לא הרבתה לטוס, במיוחד לא בשנים האחרונות, ולכן חוקרים הגיעו מחו"ל כדי לעבוד אתה על מחקרים משותפים. פרופ' כהן ניהלה במשך שנים רבות את המעבדה לסטטיסטיקה בטכניון, והרבה מחקרים בתחומי מחקר שונים ומגוונים בוצעו במסגרת המעבדה.

איה הייתה מרצה מצטיינת לאורך שנים. הייתה לה היכולת להפוך את קורסי הסטטיסטיקה לקורסים מעניינים ורלבנטיים לכל אחד מהלומדים. היו לה אנרגיות עצומות שסחפו את הלומדים אצלה בקורסים ובסדנאות מרוכזות לתלמידי דוקטורט. היא המשיכה ללמד, לבצע מחקרים, לפרסם מאמרים ולנהל את המעבדה לסטטיסטיקה גם לאחר פרישתה (ב-2008). בהיותה גמלאית היא המשיכה לזכות במענקי מחקר תחרותיים. מספר ימים לפני מותה היא עוד הגישה לקרן BSF הצעת מחקר משותפת עם חוקרים מארה"ב.

באיה היה שילוב נדיר של חשיבה אנליטית חדה, שהתבטאה בכישרונה הרב בסטטיסטיקה, עם רגישות אנושית רבה. איה שמרה על חברות לאורך עשרות שנים, והיה לה קשר מיוחד עם אנשים, שמצאו אצלה תמיד אוזן קשבת ועצה טובה. אי אפשר היה שלא לאהוב אותה. היא ידעה בע"פ את ימי ההולדת וימי הנישואים של כל חבריה. כל שנה הייתה מגיעה ברכה כתובה או טלפון מאיה, שהכירה בחשיבות היום המיוחד לחברה ולחבר. ביתה של איה היה פתוח לביקורים של רבים מאתנו, אשר התקבלו בחום וזכו בארוחות בריאות ובמבחר עוגות מעשה ידיה. תענוג מיוחד היה מראה הסחלבים והצמחים האחרים שגדלו אצלה וקיבלו טיפול ב"אצבעות הירוקות" של איה, וזאת על רקע נוף המפרץ והרי הגליל.

פרופסור אילה כהן ז"ל תחסר לנו כסטטיסטיקאית ואיה תחסר לנו מאד כחברה. יהי זכרה ברוך ! 

מרים ארז

איה הייתה דודתי היקרה, ואינני יכול עדיין להשלים עם לכתה. היא הייתה נוכחת מאד בחיי מאז ילדותי - גם במהלך 18 השנים האחרונות, שבמהלכן אני שוהה תקופות ארוכות בחו"ל. ההתכתבות עם איה במייל והפגישות איתה במהלך חופשותיי בארץ היו חשובות לי מאד, מכיוון שאיה הייתה חמה ותומכת ובה בעת אובייקטיבית וחדת הבחנה. היא הצליחה למלא את התפקיד של דודה אהובה ושל דמות מכוונת ומדריכה. מעל לכל היו בה פתיחות ויכולת קבלה עצומות. היא ידעה לקבל את האדם שעמד בפניה כפי שהוא, ולתת עצה מבלי לשאוף לשנות את מה שאין טעם לנסות לשנות. הייתה בה גם צניעות מופלאה: כשדיברתי איתה מעולם לא חשתי נבוך בנוגע לדברים שנכשלתי בהם; היא לא שידרה הישגיות למרות שהייתה אשת אקדמיה עתירת הישגים, ולמרות שהצליחה באופן מעורר הערצה להתגבר על בעיות הבריאות הקשות שלה ולהיות מופת בהרבה מישורים.
מותה של איה בא עליי בהפתעה, וההלם עדיין לא פג. אבל החום והחוזק שגילתה בחייה עוזרים לי להתגבר על הכאב. האור שמלווה אדם בחייו ממשיך להאיר עלינו גם לאחר מותו. איה היקרה, תמיד תהיי בליבי.
שי כהן

מאת ענבל נחום-שני From Inbal Nahum-Shani

10 דברים שלמדתי מאיה (בסדר רנדומאלי):

1. שלא צריך להיות סטטיסטיקאי כדי לאהוב ולהעריך סטטיסטיקה טובה.
2. שגם לסטטיסטיקאים יש חוש הומור (במייל הלפני אחרון שאיה שלחה לי היתה בדיחה מעולה).
3. שמוצרט נולד ב27 לינואר (דרך טובה לזכור מתי יש לאיה יום הולדת).
4. שלעשות טעויות זו הדרך הכי טובה ללמוד... ומי שלא עושה לא טועה (איה אמרה לי זאת שוב ושוב כשהייתי תלמידה שלה, והיום אני אומרת זאת שוב ושוב לתלמידים שלי).
5. שחשוב לתת הזדמנות, ועוד אחת, ועוד אחת (בסוף משהו עובד).
6. להתחיל כל אמייל ב- 'כך וכך היקר' כי הכל נשמע הרבה יותר נעים אחרי מילה טובה.
7. לסיים שיחת טלפון בזמן... אבל בדיוק בזמן.
8. שהדרך הכי טובה לחגוג יום הולדת זה עם עוגת פרג של איה וקפה טוב של אלישע.
9. שסמטריה חשובה בחיתוך של עוגות וגם במערכות יחסים.
10. ללכת בדרך שלך גם אם היא לא קונבנציונאלית (וגם אם לאף אחד אין מושג לאן את הולכת)

ענבל נחום-שני

From Paul Feigin

As I have written before for Ayala’s formal (but not in practice) retirement from the Technion in 2008, there are many levels of my and my family’s relationships with Aya. Looking back over the 43 years since joining the Technion, a large part of my life has involved Aya.

Among the small group of statisticians in the Faculty in 1976, including Ben Epstein and Ben Reiser and some Operations Research colleagues working in related areas, Aya and I were the closest. We did research together and as time moved on we shared the desire to make our statistics knowledge and skills relevant to others – be they scientists, doctors or industrial partners. This led us to establish the Technion Statistics Laboratory – a resource that continues to provide high quality statistical consulting to several kinds of clients.

In the early years we managed the Laboratory together. While both of us discussed and supplied the statistical competencies, Aya played a leading role in the writing of reports while I made sure the financial aspects were in good shape. We studied, applied and even developed new methodologies. Neither of us was motivated by financial gain but by the desire to be able to provide the best human and infrastructure resources to our clients. We did not agree on everything – I thought the Laboratory should expand its scope, while Aya preferred a small tightly knit group of professionals with a limited number of concurrent projects. As I moved onto academic administration, Aya took over the Laboratory management and maintained it the way she preferred. There is no doubt that the service provided was of the highest quality, with impact on both the methodology and the practice in various application disciplines.

Meanwhile,  Aya and my wife Naomi became very good friends. Birthdays were always recognized (including those of our children). Aya served as a mother figure for Naomi, sharing both their joys and sorrows. At one point Aya suggested that our eldest daughter, Dana, come to do a doctorate in the Faculty – something that I would not have even considered.  It was a defining moment in Dana’s life, and as well as her consequent successful doctorate in Industrial Psychology, she continued to work with Aya on various statistical teaching projects, both in and outside the Technion.

Although I was aware of my choices, I still regret the fact that for the last 11 years I was not able to continue being Aya’s professional partner. Discussions with Aya concerning statistical methodology for new consulting problems were among my most stimulating professional experiences. I will miss them and her.

Paul Feigin

From Peter Bamberger

Arriving to the Technion as a young immigrant social scientist in the early 1990’s, I found the place rather intimidating. And rightfully so, as the Technion was in many ways one big school of applied mathematics. As a social scientist, I was a bit like a fish out of water.  But it didn’t take long before Aya came to the rescue. Aya was different from every other “quant” that I had ever met.  She was neither intimidating nor dismissive. What I studied was actually of interest to her, and she wanted to help me study it better. Moreover, she wanted me to understand what I was doing methodologically.

Aya had a magical way of teaching statistics.  It was painless. In fact, it was kinda fun. And most of all, it was readily comprehensible, even to those “quantitatively challenged” folks like me.  Throughout high school, I found every excuse to avoid anything quantitative.  I chose my college on the basis that I wouldn’t have to take a math course.  But after working on my first study with Aya, my fear was replaced with curiosity, which led to exploration, and eventually, perhaps a bit of mastery.

But Aya became far more than my statistics teacher and mentor. As she was with so many people, she became my adopted Mom, inviting me over to her place to sample her baking, and arranging a medical internship for my new immigrant wife in the pediatrics department at Bnai Zion Medical Center (which, 25 years later, is the department my wife still calls home).

Aya’s retirement and my departure from the Technion changed nothing.  We continued to work together. And my wife and I continued to enjoy our periodic evening get-togethers with her and Elisha. 

I’m going to miss those evening get-togethers, not to mention Aya’s delicious baking, the amazing stories of her childhood in Israel’s early years, and of course the opportunity to learn from her.  I always knew that Aya shaped my career, but only now that she’s gone am I realizing how much she actually shaped me.  I miss her dearly.

Peter Bamberger

From Ori Rosen

Aya was my PhD advisor. Even though it has been more than 22 years since I received my PhD, Aya and I kept in touch all this time mainly through email but also met once a year at her home while I was on winter break. These meetings would include other former students and colleagues, and Aya's legendary baked goods would be served. She was always curious to hear about my research, and would also tell me about her professional activities and family news.

When I was her student, Aya always encouraged me to broaden my statistical knowledge beyond my immediate interests. From an early stage, she encouraged me to attend conferences, and submit papers for publication. One of the many things I learned from her was to prepare a talk; before going to a conference, I would practice my talk in front of her, and she would critique it. I have adopted this practice and do it with my own students.

Around the time I was finishing my PhD, Aya suggested that I attend a short course on Bayesian computational methods at the Hebrew University that was given by Professor Martin Tanner of Northwestern University. Thus, she is partly to "blame" for my ensuing postdoc at Northwestern and for the fact that my research took a Bayesian turn.

I will miss our email correspondence and the annual meetings.

Ori Rosen
El Paso, Texas

איה ז"ל - מאת ישי וייסמן From Ishay Weissman

צרוף המילים "איה ז"ל" קשה עלי מאד.

איה הייתה בשבילי לא רק קולגה אלא גם חברה קרובה. בשנים האחרונות לחייה, איה הייתה ידועת-חולי ומיעטה לצאת מהבית. דבר זה לא מנע ממנה להיות חדה כתמיד, להמשיך לעבוד (בעיקר מהבית) ולהנהיג את המעבדה בסטטיסטיקה בטכניון, מעבדה שכה אהבה ואותה ניהלה בכישרון כה רב עד יומה האחרון. ובל נשכח, כל זאת 11 שנים לאחר הפרישה הרשמית. דווקא בימים האחרונים שלפני מותה, היינו בקשר אינטנסיבי מקצועי ביחס לניתוח נתוני יולדות בבית-חולים מסוים. מבלי שידעתי שמצבה הבריאותי הולך ומתדרדר (כיוון שהקשר היה בדואר אלקטרוני), איה הגיבה ללא דיחוי על כל מסמך ששלחתי לעיונה, ואף פקחה את עיני לדברים שהחמצתי. ולכן, מותה בא לי בהפתעה גמורה.

אני קורא את הבלוגים שנכתבו על איה, אז ב-2008 לרגל פרישתה ובימים אלה, לאחר מותה הפתאומי. כל התיאורים על יחסה של איה לאנשים – חברים, עמיתים, מונחים, תלמידים, נועצים – חוויתי גם אני. בכולם כמעט, חוזרים מושגים כמו אנושיות, אמפטיה, ערכיות , בית פתוח לצד כמובן מקצוענות, ידענות, יצירתיות, כושר להבין סוגיות ולפתור בעיות בשטחים שונים ומגוונים. רבים מלקוחותיה/נועציה חבים את קידומם לאיה.

מה אוכל להוסיף שעדיין לא נאמר? ואיני רוצה להראות כמו אותו מספיד את חברו שהמילה "אני" מופיעה בהספד בשכיחות הגבוהה ביותר. משפחתי ואני הגענו לחיפה בשנת 1976 בעקבות מינויי כמרצה לסטטיסטיקה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון. לפני כן לא הכרנו חיפאים לא בטכניון ולא בחיפה העיר. מי שהקלו עלינו את הקליטה ועשו את המעבר ממרכז הארץ לחיפה ליותר נוח, היו איה ואלישע. הם פתחו את ביתם ואת ליבם בפנינו ושיתפו אותנו בעצות טובות על סמך ניסיונם. בהמשך, נעשינו חברים קרובים וחיינו נגעו בחייהם של איה ואלישע ביותר מפן אחד. למשל, ארי, בנם הבכור היה מדריך נערץ בצופים של בתי שהם. ואותה שהם למדה סטטיסטיקה אצל איה. בני צחי למד פיסיקה אצל אלישע. שניהם זוכרים בהערצה את מוריהם. איה נעשתה חברה קרובה של עדנה רעייתי, ואף למדה ממנה ואימצה את אפיית אותה עוגת-פירות מפורסמת של איה.

את ההרצאות הראשונות במבוא לסטטיסטיקה בניתי על סמך הרשימות והשקפים של איה. כפי שצוין על-ידי רבים, איה זכתה בתואר "מרצה מצטיין" שנה אחר שנה. לצערי, מעולם לא זכיתי בתואר הנ"ל על אף השימוש ברשימותיה. לימים, בשנת 1991, בעקבות עבודתנו המשותפת, כתבנו יחד ספר "מבוא לסטטיסטיקה" שליווה ומלווה את הקורס בשם זה בטכניון עד עצם היום הזה. במשך השנים, איה הקדישה את זמנה, מירצה ואת כישרונותיה לפיתוח קורסים ללא סטטיסטיקאים, בעיקר למדעי ההתנהגות (ובנפרד) למנהל עסקים והייתה מרצה מבוקשת בשטחים אלה. כל זה במקביל להובלת המעבדה בסטטיסטיקה. נושאי המחקר שלה, שנבעו ברובם מאותה פעילות – קשריה עם חוקרים ממדעי ההתנהגות ועם נועצים ממדעי החיים והרפואה – היו שונים מנושאי המחקר שלי (בעיקר מחקר ערכי-קיצון). לפיכך, אין לי פירסומים עם איה (למעט אחד משנת 1996). אך היינו משוחחים ומתייעצים רבות בנושאים של תיאוריה סטטיסטית ויישומיה.
על אף ממדיה (הגופניים) הצנועים, לאיה הייתה נוכחות בולטת בכל מפגש חברתי. הייתה לה דעה מקורית משלה בכל עניין ולא התביישה להביע אותה. איה הייתה מסוג האנשים שנהנו יותר מלתת מאשר לקחת.
איבדתי חברה יקרה ונדירה.
ישי ויסמן

The phrase Aya Z"L (of blessed memory) is hard for me to comprehend.

Aya was not only a colleague but also a close friend. In the last years of her life, Aya was ill and rarely left the house. This did not prevent her from being as sharp as ever, to continue working (mainly from home) and to lead the Statistics Laboratory at the Technion, a lab she loved so much and managed with such talent until her last day. And let's not forget, all this is 11 years after her official retirement. In the last days before her death, we were actually intensively working together on an analysis of maternity data in a particular hospital. Without knowing that her health was deteriorating (because the connection was by e-mail), Aya responded promptly to every document I sent to her, and even opened my eyes to what I had missed. So her death came as a complete surprise.

I read the blogs written about Aya, back then in 2008 on the occasion of her retirement and these days, after her sudden death. All the descriptions of Aya's attitude towards others -- friends, colleagues, advisees, students, peers -- I experienced too. Almost all of them return to concepts such as humanity, empathy, values, open house alongside professionalism, knowledge, creativity, the ability to understand issues and solve problems in different areas. Many of her lab customers and advisees owe their promotions to Aya.

What can I add that has not yet been said? I do not want "I" to be the highest frequency word in my eulogy. My family and I arrived in Haifa in 1976 following my appointment as a lecturer in statistics at the Faculty of Industrial Engineering and Management at the Technion. Before that, we did not know anyone at the Technion or in Haifa. The ones who eased our move to Haifa were Aya and Elisha. They opened their home and hearts to us and shared with us their best advice based on their experience. Later on, we became close friends and our lives touched the lives of Aya and Elisha in more than one way. For example, Ari, their eldest son was a revered scouts guide to my own daughter Shoham. And Shoham later studied statistics in Aya's courses. My son Tzachi studied physics in Elisha's course. They both reverently remember their teachers. Aya became a close friend of my wife Edna, and Edna even learned and adopted Aya's famous fruit cake recipe.

I designed the first lectures in the Introduction to Statistics course based on Aya's notes and slides. As noted by many, Aya won the title of "Outstanding Lecturer" year after year. Later, in 1991, as a result of our joint work, we co-authored a textbook entitled "Introduction to Statistics" that is the core textbook for the Introduction to Statistics course at the Technion to this day. Over the years, Aya invested her time, energy, and talent to develop courses in statistics for non-statisticians, especially for social scientists and separately for management and business administration. She was a sought-after lecturer in these areas, on top of leading the Statistics Laboratory. Aya's research topics are different from my own (my research is on extreme values), so we do not have joint publications except for a 1996 paper. However, we had many discussions and consulted each other on various topics of statistical theory and its applications.

Despite her small body, Aya had a prominent presence at every social gathering. She had her own original opinion on everything and was not ashamed to express it. Aya was the kind of person who enjoyed giving more than taking.
I lost a precious and rare friend.
Ishay Weissman

מטטיאנה וויקטור אומנסקי

בשבילנו איה הייתה השער לחברה הישראלית כמו שאנו מכירים אותה היום. היכרנו את איה שנה אחרי שעלינו ארצה. מאז, יותר מ-25 שנים זכינו להיות חברים שלה. ההשפעה של איה ואלישע  על התפיסה, ההבנה והיחס שלנו לחוויה הישראלית הייתה אדירה ומשמעותית ביותר. במשך השנים האלה למדנו לאט-לאט את תולדות משפחותיהם  של איה ואלישע, ובדרך הזאת, הם קירבו אותנו אל החברה והמדינה.

איה הייתה בן אדם של ערכים, ותמיד פעלה לפי הערכים שלה. התחברו בה באופן נפלא מוח חד ואובייקטיביות של מדען יחד עם אידיאליזם של בן אדם צעיר –וכך היה עד ימיה האחרונים. לא פעם היא הייתה עבורנו מופת בהחלטות העקרוניות שלנו.

בנשמה של איה היה מקום לאהבה להמון אנשים. לא רק שהיא זכרה תאריכים חשובים של כל אחד, היה לה גם ענין כנה ואמפטיה כלפיהם. זו אחת הסיבות שהיא תמיד הייתה מוקפת באנשים, ואפילו פגישות קצרות, מקצועיות או מזדמנות, הרבה פעמים הפכו לידידות רב שנתית.
יהי זכרה ברוך. היא תהיה חסרה לנו מאוד.   
מטטיאנה וויקטור אומנסקי

From Ron Kenett

Aya was the sixth president of the Israel Statistical Association. She paved the way for the application of Statistics in Israel and beyond. Her work on mediation effect in social science is only one such example. I would like however to contribute a few words on Aya as a personality with significant influence and impact on science and scientists, and colleagues. Statistics is a weird discipline. Its mathematical foundations become impactful only with statistical thinking and reasoning. Aya was a role model in that. Her unique teaching ability provided a glimpse at what outstanding statisticians do. She was uniquely appreciated by the people she worked with, both statisticians and non statisticians. Her insightful comments always added light and insights. Her encouragements and concern for others stood out as coming from a unique human being.

Her passing away came as a shock. It will take time to integrate the work and contributions of Aya Cohen to Statistics.

She will be missed by many people.

Ron Kenett

דברים לזכרה של איה - מאת אודי מקוב

דברים לזכרה של איה.
התגובה הספונטאנית להסתלקותה של איה הייתה
"עץ אדיר נעלם מנוף חיינו".
באשה נמוכת הקומה, הצנומה וידועת החולי
היו עוצמות שנתנו לה דימוי של ענק שנראה היה שתחיה לעד:
האנרגיות שמקורותיהם עלומים,
האופטימיות חסרת הגבולות שהמירו סבל בחיוך,
הדחף ליצירתיות מדעית ללא לאות,
הפרגון לחברים ושימור חברות,
טיפוח תלמידים,
הארוח המקפד שלא היה שני לו,
השמירה על החזות המטופחת גם כאשר גופה בגד בה,
האצילות בה עוד אדבר
והיכולת לשמר זוגיות מופלאה גם כאשר היה לה נורא רע.

ברצוני לומר כמה מילים על איה כקולגה – שתמיד הייתה מושא להערצתי.

בעולם שבו החשיפה לסטטיסטיקה מותירה תחושת טראומה בקרב תלמידים במרבית הדיסיפלינות, איה הייתה דמות חינוכית פר-אקלנס שהקימה דורות של תלמידים, שהשכילו להבין את הפוטנציאל של ניתוח הנתונים ללא מורא ושמיקמו אותה בקרב הטובים במרצים.

להאזין לאיה מעבירה סמינר מחקר היה עבורי ועבור רבים חויה ייחודית שבה המרכב בנושאים פושט והוסבר ביד אמן.

במתחים הלא סמויים בין החיבור של סטטיסטיקה לשורשיה המתמטיים והאבסטרקטיים, לבין החיבור של הסטטיסטיקה עם החברה ועם החיים, איה בחרה באופציה השנייה, שלעיתים נחשבה כפחותה על ידי סביבתה הקרובה.

היכולת המחקרית שלה לפתח כלים ייעודיים לבעיות אמת שהוצגו לה ולהגיע לפתרונות מחוללי שינוי - חיברו אותה עם מדענים ממגוון תחומי החיים, במיוחד מעולם הרפואה והחינוך, ולדעתי, ולדעת רבים, מיקמו אותה בין המובילים בעולם הסטטיסטיקה היישומית בארץ ובעולם.

איזו טלטלה היא עברה וכך גם כל מי שהכיר את פועלה והוקיר אותה, כאשר שילוב של יהירות ושפלות רוח שללו ממנו את ההכרה שכה הגיע לה. וכאן איה התגלתה במלוא גדולתה: באצילות רוח של ממש היא ביטאה את כאבה אבל המשיכה בגאון את פועלה ואת דבקותה בקידום המחקר.

עץ אדיר אמנם נעלם מנוף חיינו

אך דמותה וזכרה צפונים עמוק בליבנו.

הגעגועים כבר מתחילים.

אודי מקוב

דברים שכתבתי אחרי ההלוויה של איה - מאת אורי עייק

דברים שכתבתי אחרי ההלוויה של איה.

איה (אילה) כהן נפטרה השבוע. איה הייתה המנחה שלי לתזה בסטטיסטיקה אבל היא הייתה גם הרבה מעבר לכך.

הכרתי את איה בשנת 1995. סיימתי תואר ראשון בסטטיסטיקה באונ' חיפה וחשבתי מה הלאה. חברה סיפרה לי שבטכניון, במעבדה לסטטיסטיקה, מחפשים מישהו שיעבוד על איזשהו פרויקט. היא קישרה אותי לאיה. דיברנו בטלפון וקבענו להיפגש אצלה במשרד, בטכניון. כשהגעתי לפגישה אצל איה, נכנסתי למשרד שלה, אמרתי שלום והתיישבתי. באותו רגע ידעתי שאת המאסטר בסטטיסטיקה אני אעשה בטכניון ושאיה תהיה המנחה שלי. לימים היא סיפרה שהיא הרגישה אותו דבר.

מאז התחילה חברות שנמשכה עד היום. איה הייתה המנחה שלי אבל גם חברה, מנטורית לענייני סטטיסטיקה ולתקופה מסויימת גם בוסית בעבודה. למרות שתחילת הרומן שלי עם סטטיסטיקה הייתה בשנת 92, כשהתחלתי תואר ראשון, אני נוהג לומר שהתחלתי להיות סטטיסטיקאי כשהכרתי את איה.

למדתי מאיה המון, מעבר לכך שלמדתי אצלה מספר קורסים, וכתבתי אצלה תזה, גם עבדתי תחתיה במעבדה לסטטיסטיקה, ועשיתי הרבה מאוד עיבודים למחקרים שונים כאשר איה מפקחת ומדריכה. פעמים רבות הייתי יושב איתה בפגישות יעוץ לחוקרים שונים. ראיתי איך בזמן קצר היא מבינה את עולם התוכן, את מערך המחקר, ובעיקר את הדילמה שהחוקר הביא לפתחנו. הרבה מהידע שיש לי, אבל גם הגישה לאנשים שבאים אלי ליעוץ, למדתי במשרד של איה. 

הרבה לפני שאני פניתי לתחום מדעי ההתנהגות (ועשיתי הסבה לעבודה סוציאלית), איה אמרה לי לפנות לתחום הזה. כך, לפני שאני בעצמי ידעתי שזה כיוון מתאים, היא כבר זיהתה וכיוונה לשם. 

במשך השנים הקשר שלנו נהיה פחות "סטטיסטי" ויותר חברי. היינו נפגשים אצלה בבית, בתחילה בחיפה ואח"כ בתל אביב, הייתי מספר לה על הדברים שאני עושה, על האקטיביזם החברתי אבל גם על הקריירה בסטטיסטיקה. השיחות שלנו נסבו על כמעט כל דבר. לצד ספרים שקראנו, תוכניות שראינו, או אנשים שפגשנו, איה הייתה מספרת לי גם על מחקרים שהיא עושה, ומשתפת אותי בדילמות שונות. המפגשים היו תמיד בני שעה אחת. בהתחלה איה הייתה מגישה ממבחר העוגות הנהדרות שהיא הייתה עושה, ואז היינו יושבים לדבר. לרוב, היא גם הייתה שולחת אותי הבייתה עם כמה פרוסות של "עוגות אילה" (עוגת הפרי היבש הנפלאה שלה).

איה תחסר לי מאוד. למרות שלא נפגשנו הרבה או דיברנו הרבה, אני מרגיש שהיא נמצאת איתי הרבה ברוחה. לא אחת קורה כשאני ניגש לנתח נתונים, לכתוב קוד בSAS או להבין מערך מחקר, אני חושב על איה ועל דברים שלמדתי ממנה. על איך היא הייתה ניגשת לדברים ופותרת אותם.

אני שמח שפגשתי את איה, שהכרתי אותה. הייתה לה השפעה אדירה עלי ועל בחירות שעשיתי בחיים. למעשה, אם לא היינו נפגשים הקריירה שלי הייתה נראית לגמרי אחרת, סביר להניח שבמקום הרבה פחות טוב.

איה יקרה, אני כבר מתגעגע. תודה על הכל.

Remembering Aya by Doing (by Galit Shmueli)

It's been a week since I received the sad news about Aya's passing away. After the initial shock, numbness and huge wave of sadness descended on me, Aya's spirit pushed me into action.
In complete opposite to her petite, fragile body, Aya was passionate, active, and fearless. She was always in action: running a lab, conducting research, thinking, meeting, teaching, connecting, laughing, organizing, and more. She once told me that she does a lot of thinking while cleaning the house!

Aya was my Masters and PhD advisor (1994-2000). She was an incredibly smart mentor, sensing where and when she needed to push me and when to let me lead my own way, so that I can own my successes. She supported my first trip to a conference in Italy during my Masters degree by foregoing her part of a research prize we won together. She encouraged me during the difficult time of searching for a research problem, by showing that she had faith in me. And most importantly: she served as an amazing role model. I did not intend to become a professor, nor did I have academicians in my family. In hindsight I know that it is Aya's subtle and beautiful influence that pushed me into the academic path, which I love.

Aya's mentorship model extended not only to academic life, but also to the importance of relationships. She not only invested a lot in our adviser-advisee relationship (when she had plenty of burning other work and relationships to maintain), but also connected me into her personal life and embraced my own family into hers. Aya & Elisha hosted us at their home so many times, they attended our small wedding, and have kept in contact with us all these years. Their model of a loving couple who are always supportive and open to each other's interests and career has touched and influenced us deeply. In my almost 20 years in academia, I have not seen many such personal mentoring relationships, and am indebted to Aya's model setting for my own future, and for my mentoring of students.

Aya's enthusiasm in her research, teaching, and lab projects was infectious. Her energy was one of openness, inquisitiveness, and inclusiveness. That's why she had so many life-long collaborators, and why her students, mentees, and collaborators have had such warm and personal relationships with her.

Aya was a pioneer of "massive online open courses" (MOOCs) long before they were invented! Her recorded Intro to Statistics course, which used to be on VHS tapes in the IE&M library, are now on YouTube! They have been viewed by thousands of students over the years. Aya was a real techie -- she combined different methods of instruction (blackboard, blank foils, printed foils) and used Hebrew and English terms! And most importantly, she connected with the audience with a friendly and warm tone that allowed many to overcome their statistics-phobia.




Aya had an incredible memory: she remembered birthdays, anniversaries, and other important events of many people beyond her family and close friends. With such a memory, and a life full of detailed and careful statistical work, she was a true encyclopedia. And yet she was so modest. Once, 10 years into my career, I was perplexed by a statistical concept I've never heard of before. When I asked Aya about it, she said don't worry, even expert statisticians have a lot of missing knowledge. I call those "black holes".

Following Aya's lead, I used this week for contemplation-while-being-in-action. We started putting together an obituary for AmstatNews, and re-opened this blog that commemorated her retirement in 2008. Reading through the lovely posts from back then, and seeing the later posts, reflections, and photos Aya herself added, gives me solace.

Aya has touched and embraced the lives of so many of us. Her work and life were meaningful and important to so many. She will forever continue being my role model. And when I miss her too much, her videos will bring her liveliness right back.

Galit Shmueli
Taipei, Taiwan

From Ann Saunders

I’ve had the privilege of knowing Aya since 1964 when she and Elisha were at Johns Hopkins University in Baltimore. For the next 55 years we kept in touch by the old-fashioned “air mail” letters, and then email, with occasional in-person visits in Israel or Baltimore.

Even though Aya had a very prestigious and demanding job, in our correspondence, she was down-to-earth and always wanted details of what my family and I were doing. In writing about her family, it was clear that she was very proud of each and every one of them and loved them very much. As I wrote to Aya two days before her death, in addition to being an brilliant academic, she was also an outstanding wife, mother, grandmother, and friend. I pictured her surrounded by love.

Despite her fragile health, Aya was such a strong person in her work and as the matriarch of her wonderful family. I always admired her strength of mind and spirit even though her strength of body lagged.

She was able to balance family life and friendships with her very demanding work. Needless to say, she touched the lives of many, including ours. Not only was Aya a remarkable woman, but she and
Elisha made an incredible team.

I was devastated by Aya’s last letter, and at the same time so admiring of how strong she was to recognize and be content that she was on her last days, which she wanted to spend at home.

I will truly miss her.
Ann Saunders
Baltimore, MD USA

From Jon Kettenring

Our friendship with Aya began at Bell Labs in Murray Hill, NJ where she and Elisha were regular visitors.  With Aya's many talents and interests in statistics, it was easy for us to become close friends and collaborators.  I especially recall our joint work on cluster analysis to which Aya was a strong contributor.  More importantly, as the years went by, we especially remember social visits by the Cohens, which kept us close, in spite of the geographical distance that separated us most of the time.  Some years later our daughter undertook an internship in Israel and had the opportunity to meet Aya and family as well.  We were so fortunate to have Aya as a long-time friend and are deeply saddened by her passing.

Jon Kettenring
Summit, NJ
USA

הספד של אטי דובא וטטיאנה אומנסקי, חוקרות-שותפות של איה במעבדה לססטיסטיקה

לאיה היקרה שלנו ,

איך אפשר להיפרד אחרי כשלושים שנה נהדרות בהן יצאנו לרוץ יחד והגענו למקומות נפלאים.

תמיד אמרת ששלושתנו כמו שולחן עם שלוש רגליים. לכל אחת הקול הייחודי שלה אבל ביחד אנו השלם. ועכשיו נשרה אחת הרגליים.

לכל אחת מאתנו היית כמו מורת דרך, אם, אחות ובעיקר חברת נפש. כשצריך משבחת, וכשצריך גוערת ומישרת, אבל הכל ברוח טובה ובשביל לעזור ולקדם, וגם אנו נשאבנו לדרך התמיכה, העידוד וההפריה ההדדית. כך יצרת מכולנו משפחה בה כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

תמיד הראית את יכולת הרוח שלך לנצח את החומר, וכמעט האמנו שזה אפשרי, עד שפתאום לא יכולת יותר. אפילו פחות מחצי יום לפני לכתך עוד השלמת הגשה סופית של הצעת מחקר, ובדרכך המפוקחת הערת שכנראה טטיאנה ואני נהיה אלה שתבצענה אותה.

בזכות הנחישות , הברק והיכולת שלך להאמין בהצלחה,

הצלחת במישור המקצועי להוביל את כולנו מחיל לחיל, לכבוש נושאים חדשים, לפרוץ גבולות ועם זאת לנווט בנבכי הפוליטיקה הסטטיסטית והארגונית.

היית באמת אדם נדיר הן מבחינה אישית והן מקצועית

ובלעדייך העולם יהיה פחות יפה

באהבה הערכה עמוקה ובכאב

יהי זכרך ברוך

טטיאנה ואטי

הספד של ארזה רון, חברה במשך שנים רבות

איה חברתי האהובה והיקרה,

מכתב אחרון, למעשה, אחד אחרי אחרון, אותו כבר לא תוכלי לקרוא, לענות לי ולעודד אותי.

לפני שלושה ימים, קבלתי דוא"ל ריק ממך, לו צורף מסמך "רשימת מיילים להודיע" הבנתי מה היא כוונתך, אך לא ידעתי  עד כמה מהר אצטרך להשתמש ברשימה, כדי למלא את משאלת של איה.  אתם, "מרשימת המיילים להודיע", הנכם המכותבים ב- CC במכתבי האחרון לאיה.

עקבתי  מקרוב אחר מצבך וידעתי, כפי שאת ידעת, שגופך המותש מחוליים רבים לא יוכל להחזיק מעמד עוד זמן רב. אך רציתי בכל כוחי ובאנוכיות שתמשיכי בחייך כדי לא לאבד אותך.

היית עבורי מושא להערצה, על יכולתך להמשיך בחיים חברתיים, משפחתיים, ומדעיים מלאים ולעסוק בהנאה ובהצלחה במחקר, זאת למרות הסבל הפיזי שהסבו לך מחלותייך.

אני שמחה שהשמעתי באוזנייך, בחייך, את הערצתי אלייך מספר רב של פעמים.

ולכם המכותבים, "מרשימת המיילים להודיע" אשר את רובכם  איני מכירה, אני רוצה לספר שאיה נפרדה מהחיים בשלווה וללא טרוניות . היא ברכה על 79 שנות חייה שלדבריה היו נהדרות.

לאחר פרישתה, לפני 12 שנים, איה המשיכה בפעילות אקדמית מלאה, ללמד, לנהל מעבדת מחקר בסטטיסטיקה  לעזור ולהשתתף במחקר עם עשרות חוקרים, משטחי הרפואה ושטחים נוספים אחרים. היא הבטיחה לספר לי על חברת הזנק שהוצע לה להצטרף אליו, אך לא הספקתי ללמוד עליה. שלא כמקובל עבור חוקרים אחרי פרישה, איה  זכתה בקרנות מחקר תחרותיות ופרסמה מאמרים רבים בעיתונים  נחשבים, וכל זאת בהיקף שלא היה מבייש איש אקדמיה צעיר בשיא הקריירה.  לא תמיד היא זכתה להתייחסות הראויה להישגיה, אך בגדלות נפש מחלה גם על כך. לפני שלושה ימים הגישה הצעת מחקר אותה סיימה לכתוב ולערוך.  מחקר אשר אותו לא תוכל כבר לבצע.
לי היא כבר חסרה.

הספד של רוני, בשמם של הנכדות הדס, נגה, אביגיל, אלונה, ונעמי והנכד עודד

בגיל 17 חזרתי לארץ לבדי, וגרתי עם סבא וסבתא שלי. ללא ספק זו הייתה אחת הסיבות לקשר המאוד חזק ומיוחד שהיה לי עם סבתא איה.

אבל לא רק בגלל זה:

ראיתי את סבתא שלי הרבה לא רק כסבתא.

ראיתי אותה כמנטורית – עם הרבה שיחות על מה ללמוד ובאיזו אוניברסיטה בארץ.

ראיתי אותה כמודל לחיקוי – גם בקריירה וגם במשפחה. היה מדהים לראות לאילו השיגים סבתא שלי הגיעה בקריירה שלה, שלא הפסיקה לפרוח.

וכמה השקיעה במשפחה. הקשר שלה עם הנכדים היה מאוד חשוב לה, ודאגה תמיד לדבר עם כולנו ולדעת מה קורה איתנו.

ראיתי אותה כפשניסטה – אין על הסטייל היחודי של סבתא. וכשגרתי אצלם הייתי מתייעצת איתה מה ללבוש.

וראיתי אותה כחברה – שאני יושבת עם סבתא במיטה שלה ואנחנו סתם מקשקשות לנו.

מה שמשמח אותי, ששתינו היינו מודעות לקשר המיוחד והחזק שיש בינינו. הערכנו אותו, ונהננו ממנו. והאמת שאני לא רואה פה סוף לקשר: יש הרבה דברים שקבלתי מסבתא שלי ושישארו איתי לנצח.

אוהבת אותך סבתא.

הספד של דני, בשמם של ארי, נטע וענת

אמא –

בשנים האחרונות אמא דיברה הרבה על הלוויה שלה. היא אמרה שאנחנו נתפלא כמה אנשים יבואו, כי היא נגעה בכל כך הרבה מהם. אני אף פעם לא חשבתי שהיום הזה באמת יגיע, והנה אנחנו כאן, ובאמת המון אנשים הגיעו. בדיוק כמו שחשבה.

לפני חודש אמא שלי עמדה כאן ממש והספידה את בת דודתה האהובה יעל קנטור. מי היה מאמין שחודש אח"כ נחזור לפה בלעדיה.

אני רוצה לספר על אמא שלי המון, ויש באמת מה לספר. קודם כל, היא הייתה סטטיסטיקאית מבריקה. היא ידעה להסביר מהי סטטיסטיקה, וידעה לעזור לרבים בעבודות מחקר שלהם. היא הקדימה את זמנה בהבנה העמוקה של ניתוח והבנת נתוני מחקר. תמיד אמרה שאם הייתה יותר צעירה, היא הייתה היום מובילה סטארט-אפ מצליח בעולם של Big Data.

אמא הייתה גם חברה טובה לכל כך הרבה אנשים, קרובים ורחוקים. היא ידעה לשמור על קשר עם חברים ברחבי העולם, ותמיד זכרה את ימי ההולדת, ימי הנישואים וגם את ימי האבל. הייתה לה באמת גישה נהדרת לאנשים – כשהיינו ילדים תמיד צחקנו שאדם זר היה מתיישב לידה בשדה התעופה ותוך כמה דקות מספר לה את סיפור חייו.

אבל מעל הכל, אמא שלי הייתה פשוט אמא נהדרת. לאורך המון שנים הייתה לה יכולת להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון. היא  הבינה בדיוק מה אנחנו, הילדים שלה, מרגישים, ואיך אפשר להיות שם בדרך הטובה ביותר עבורנו. יש לי זיכרון ברור איך ברגעי משבר בצבא ובתיכון, הייתה לי הידיעה הברורה שטלפון אחד לאמא והכל יסתדר.

אמא – בזכותך למדתי הקלדה מהירה כאשר למדתי בבית הספר התיכון, אמרת ש"אתה תודה לי כל החיים" ואני מודה לך על כך, כל יום.

את שכנעת אותי שכדאי לנסוע ל INSEAD, ומעל הכל, את התווית לי ולארי אחי את הדרך הנכונה לבניית משפחה לתפארת. 

אמא, את תחסרי לנו מאד, וקשה להאמין שאת באמת לא פה. אני רק רוצה ומקווה שתמשיכי להיות גאה בנו.

הספד של אלישע בהלוויה 22.2.2019 Elisha's Eulogy

אנחנו נפרדים כעת מאיה.

איה העניקה אהבה גדולה לכל הסובבים אותה: לי, למשפחתה הקרובה. ולמעגלי המשפחה הגדולים יותר. וכולם אהבו אותה בעצמה.

איה היתה חכמה, מדענית מעמיקה, עם יכולות ניתוח והסברה ולכן היתה מרצה מעולה. על קיר משרדה בטכניון היו תלויות תעודות ההצטיינות "מרצה מצטיינת טכניונית" שקבלה במשך השנים. היא היתה מנחה ומחנכת של סטודנטים רבים בפרויקטים, בעבודות מסטר ובדוקטורטים. תלמידיה פזורים במוסדות מגוונים בארץ ובעולם (מטייואן ועד ארה"ב). בגלל אישיותה וההנחיה המיוחדת שלה רבים מתלמידיה שמרו על קשר אישי אתה במשך כל השנים.

היה לאיה רצון חזק לנצל את יכולותיה ואת הידע שלה בדרכים שימושיות. לכן היא בצעה פרוייקטי מחקר וייעוץ עם שתי החוקרות שעבדו אתה ב"מעבדה לסטטיסטיקה" בטכניון. עד השבוע האחרון הן המשיכו לעבוד יחד וכתבו עוד שתי הצעות מחקר.

הכרתי את איה ב-1960 בשנת לימודנו הראשונה באוניברסיטה העברית. חברותנו התחילה בבחינת הסיום באלגברה. ישבנו קרובים, וכאשר חלקו את דף הבחינה איה התחילה לכתוב בקצב מהיר. עד שאני קראתי את השאלות איה גמרה את המבחן ומסרה אותו. אז התאהבתי בה. התחתנו אחרי שנת חברות וארי נולד אחרי שקבלנו את התואר הראשון.

מאז אנחנו יחד, ועשינו הכל ביחד:

נסענו לאוניברסיטת  Johns Hopkins בבולטימור (ארה"ב) ושם גמרנו דוקטורט: איה בסטטיסטיקה ואני בפיסיקה.

עבדנו יחד במעבדות  Bell ואח"כ הצטרפנו שנינו לטכניון.

דני נולד כשחזרנו ארצה.

היו לנו חיים מעניינים, בארץ ובעולם. כשיצאנו לגמלאות, איה המשיכה לחקור ולעבוד.

כל העוצמה הרוחנית הזו נוצרה בגוף צנום וקטן. איה בצעירותה היתה מתעמלת מעולה ורקדנית נהדרת. אבל בשנים האחרונות גופה בגד בה. שנים רבות היא התמודדה במחלה שמדע הרפואה אפילו לא הכיר בה. ובנוסף, לפני כשנתיים היא נפגעה מחיידק בריאותיה שלבסוף הכריע אותה.

איה בקשה למות בביתה, וכך היה: היא מתה מיתת נשיקה בשקט, במיטתה.

תמיד כשהייתי יוצא מביתנו, או חוזר אליו, וכשהייתי כותב לאיה (באמצעים המודרניים), הייתי מברך אותה באותו משפט.

אגיד אותו כעת בפעם האחרונה:

שלום, איהלה שלי!

We are now saying goodbye to Aya.
Ayala gave great love to everyone around her: to me, to her family, to her larger circle. And everyone loved her fiercely.
Aya was a smart, thorough scientist, with the ability to analyze and explain. That's why she was an excellent lecturer. On the wall of her office at the Technion there were certificates of teaching excellence that she had received over the years. She was the advisor and mentor for many students on projects, masters and doctoral dissertations. Her students are scattered throughout Israel and abroad (from Taiwan to the United States). Because of her personality and special guidance, many of her students have maintained a personal relationship with her throughout the years.
Aya had a strong desire to use her abilities and knowledge in useful ways. Therefore, she carried out research and consulting projects with the two researchers who worked with her in the "Statistics Lab" at the Technion. Until her final week, they continued to work together and wrote two more research proposals.

I met Aya in 1960 in our first year at the Hebrew University. Our friendship started at the final exam in Algebra. We sat close, and when they shared the exam paper, Aya began to write at a fast pace. Until I finished reading the questions, Aya already finished the exam and handed it in. That is when I fell in love with her. We got married after a year of friendship and Ari was born after we got our bachelor's degree. Since then we were together, and we did it everything together:

We went to Johns Hopkins University in Baltimore (USA) where we completed a doctorate: Aya in statistics and me in physics.

We worked together at Bell Labs and then joined the Technion.

Danny was born when we returned to Israel.

We had an interesting life, in Israel and around the world. When he retired, Aya continued to conduct research and work at the lab.

All this spiritual power was created in a small, thin body. Aya in her youth was an excellent athlete and a wonderful dancer. But in recent years her body betrayed her. For many years she had coped with a disease that medical science did not even recognize. In addition, two years age was attacked by a bacterium in her lungs that eventually overwhelmed her.

Aya asked to die at home, and so it was: she passed away in peace in her bed.

Every time I left home or returned home, and when I wrote to Aya (by modern means), I would always use the same blessing. I say it now for the last time:

Shalom, my Aya-le!