From Ron Kenett

Aya was the sixth president of the Israel Statistical Association. She paved the way for the application of Statistics in Israel and beyond. Her work on mediation effect in social science is only one such example. I would like however to contribute a few words on Aya as a personality with significant influence and impact on science and scientists, and colleagues. Statistics is a weird discipline. Its mathematical foundations become impactful only with statistical thinking and reasoning. Aya was a role model in that. Her unique teaching ability provided a glimpse at what outstanding statisticians do. She was uniquely appreciated by the people she worked with, both statisticians and non statisticians. Her insightful comments always added light and insights. Her encouragements and concern for others stood out as coming from a unique human being.

Her passing away came as a shock. It will take time to integrate the work and contributions of Aya Cohen to Statistics.

She will be missed by many people.

Ron Kenett

דברים לזכרה של איה - מאת אודי מקוב

דברים לזכרה של איה.
התגובה הספונטאנית להסתלקותה של איה הייתה
"עץ אדיר נעלם מנוף חיינו".
באשה נמוכת הקומה, הצנומה וידועת החולי
היו עוצמות שנתנו לה דימוי של ענק שנראה היה שתחיה לעד:
האנרגיות שמקורותיהם עלומים,
האופטימיות חסרת הגבולות שהמירו סבל בחיוך,
הדחף ליצירתיות מדעית ללא לאות,
הפרגון לחברים ושימור חברות,
טיפוח תלמידים,
הארוח המקפד שלא היה שני לו,
השמירה על החזות המטופחת גם כאשר גופה בגד בה,
האצילות בה עוד אדבר
והיכולת לשמר זוגיות מופלאה גם כאשר היה לה נורא רע.

ברצוני לומר כמה מילים על איה כקולגה – שתמיד הייתה מושא להערצתי.

בעולם שבו החשיפה לסטטיסטיקה מותירה תחושת טראומה בקרב תלמידים במרבית הדיסיפלינות, איה הייתה דמות חינוכית פר-אקלנס שהקימה דורות של תלמידים, שהשכילו להבין את הפוטנציאל של ניתוח הנתונים ללא מורא ושמיקמו אותה בקרב הטובים במרצים.

להאזין לאיה מעבירה סמינר מחקר היה עבורי ועבור רבים חויה ייחודית שבה המרכב בנושאים פושט והוסבר ביד אמן.

במתחים הלא סמויים בין החיבור של סטטיסטיקה לשורשיה המתמטיים והאבסטרקטיים, לבין החיבור של הסטטיסטיקה עם החברה ועם החיים, איה בחרה באופציה השנייה, שלעיתים נחשבה כפחותה על ידי סביבתה הקרובה.

היכולת המחקרית שלה לפתח כלים ייעודיים לבעיות אמת שהוצגו לה ולהגיע לפתרונות מחוללי שינוי - חיברו אותה עם מדענים ממגוון תחומי החיים, במיוחד מעולם הרפואה והחינוך, ולדעתי, ולדעת רבים, מיקמו אותה בין המובילים בעולם הסטטיסטיקה היישומית בארץ ובעולם.

איזו טלטלה היא עברה וכך גם כל מי שהכיר את פועלה והוקיר אותה, כאשר שילוב של יהירות ושפלות רוח שללו ממנו את ההכרה שכה הגיע לה. וכאן איה התגלתה במלוא גדולתה: באצילות רוח של ממש היא ביטאה את כאבה אבל המשיכה בגאון את פועלה ואת דבקותה בקידום המחקר.

עץ אדיר אמנם נעלם מנוף חיינו

אך דמותה וזכרה צפונים עמוק בליבנו.

הגעגועים כבר מתחילים.

אודי מקוב

דברים שכתבתי אחרי ההלוויה של איה - מאת אורי עייק

דברים שכתבתי אחרי ההלוויה של איה.

איה (אילה) כהן נפטרה השבוע. איה הייתה המנחה שלי לתזה בסטטיסטיקה אבל היא הייתה גם הרבה מעבר לכך.

הכרתי את איה בשנת 1995. סיימתי תואר ראשון בסטטיסטיקה באונ' חיפה וחשבתי מה הלאה. חברה סיפרה לי שבטכניון, במעבדה לסטטיסטיקה, מחפשים מישהו שיעבוד על איזשהו פרויקט. היא קישרה אותי לאיה. דיברנו בטלפון וקבענו להיפגש אצלה במשרד, בטכניון. כשהגעתי לפגישה אצל איה, נכנסתי למשרד שלה, אמרתי שלום והתיישבתי. באותו רגע ידעתי שאת המאסטר בסטטיסטיקה אני אעשה בטכניון ושאיה תהיה המנחה שלי. לימים היא סיפרה שהיא הרגישה אותו דבר.

מאז התחילה חברות שנמשכה עד היום. איה הייתה המנחה שלי אבל גם חברה, מנטורית לענייני סטטיסטיקה ולתקופה מסויימת גם בוסית בעבודה. למרות שתחילת הרומן שלי עם סטטיסטיקה הייתה בשנת 92, כשהתחלתי תואר ראשון, אני נוהג לומר שהתחלתי להיות סטטיסטיקאי כשהכרתי את איה.

למדתי מאיה המון, מעבר לכך שלמדתי אצלה מספר קורסים, וכתבתי אצלה תזה, גם עבדתי תחתיה במעבדה לסטטיסטיקה, ועשיתי הרבה מאוד עיבודים למחקרים שונים כאשר איה מפקחת ומדריכה. פעמים רבות הייתי יושב איתה בפגישות יעוץ לחוקרים שונים. ראיתי איך בזמן קצר היא מבינה את עולם התוכן, את מערך המחקר, ובעיקר את הדילמה שהחוקר הביא לפתחנו. הרבה מהידע שיש לי, אבל גם הגישה לאנשים שבאים אלי ליעוץ, למדתי במשרד של איה. 

הרבה לפני שאני פניתי לתחום מדעי ההתנהגות (ועשיתי הסבה לעבודה סוציאלית), איה אמרה לי לפנות לתחום הזה. כך, לפני שאני בעצמי ידעתי שזה כיוון מתאים, היא כבר זיהתה וכיוונה לשם. 

במשך השנים הקשר שלנו נהיה פחות "סטטיסטי" ויותר חברי. היינו נפגשים אצלה בבית, בתחילה בחיפה ואח"כ בתל אביב, הייתי מספר לה על הדברים שאני עושה, על האקטיביזם החברתי אבל גם על הקריירה בסטטיסטיקה. השיחות שלנו נסבו על כמעט כל דבר. לצד ספרים שקראנו, תוכניות שראינו, או אנשים שפגשנו, איה הייתה מספרת לי גם על מחקרים שהיא עושה, ומשתפת אותי בדילמות שונות. המפגשים היו תמיד בני שעה אחת. בהתחלה איה הייתה מגישה ממבחר העוגות הנהדרות שהיא הייתה עושה, ואז היינו יושבים לדבר. לרוב, היא גם הייתה שולחת אותי הבייתה עם כמה פרוסות של "עוגות אילה" (עוגת הפרי היבש הנפלאה שלה).

איה תחסר לי מאוד. למרות שלא נפגשנו הרבה או דיברנו הרבה, אני מרגיש שהיא נמצאת איתי הרבה ברוחה. לא אחת קורה כשאני ניגש לנתח נתונים, לכתוב קוד בSAS או להבין מערך מחקר, אני חושב על איה ועל דברים שלמדתי ממנה. על איך היא הייתה ניגשת לדברים ופותרת אותם.

אני שמח שפגשתי את איה, שהכרתי אותה. הייתה לה השפעה אדירה עלי ועל בחירות שעשיתי בחיים. למעשה, אם לא היינו נפגשים הקריירה שלי הייתה נראית לגמרי אחרת, סביר להניח שבמקום הרבה פחות טוב.

איה יקרה, אני כבר מתגעגע. תודה על הכל.

Remembering Aya by Doing (by Galit Shmueli)

It's been a week since I received the sad news about Aya's passing away. After the initial shock, numbness and huge wave of sadness descended on me, Aya's spirit pushed me into action.
In complete opposite to her petite, fragile body, Aya was passionate, active, and fearless. She was always in action: running a lab, conducting research, thinking, meeting, teaching, connecting, laughing, organizing, and more. She once told me that she does a lot of thinking while cleaning the house!

Aya was my Masters and PhD advisor (1994-2000). She was an incredibly smart mentor, sensing where and when she needed to push me and when to let me lead my own way, so that I can own my successes. She supported my first trip to a conference in Italy during my Masters degree by foregoing her part of a research prize we won together. She encouraged me during the difficult time of searching for a research problem, by showing that she had faith in me. And most importantly: she served as an amazing role model. I did not intend to become a professor, nor did I have academicians in my family. In hindsight I know that it is Aya's subtle and beautiful influence that pushed me into the academic path, which I love.

Aya's mentorship model extended not only to academic life, but also to the importance of relationships. She not only invested a lot in our adviser-advisee relationship (when she had plenty of burning other work and relationships to maintain), but also connected me into her personal life and embraced my own family into hers. Aya & Elisha hosted us at their home so many times, they attended our small wedding, and have kept in contact with us all these years. Their model of a loving couple who are always supportive and open to each other's interests and career has touched and influenced us deeply. In my almost 20 years in academia, I have not seen many such personal mentoring relationships, and am indebted to Aya's model setting for my own future, and for my mentoring of students.

Aya's enthusiasm in her research, teaching, and lab projects was infectious. Her energy was one of openness, inquisitiveness, and inclusiveness. That's why she had so many life-long collaborators, and why her students, mentees, and collaborators have had such warm and personal relationships with her.

Aya was a pioneer of "massive online open courses" (MOOCs) long before they were invented! Her recorded Intro to Statistics course, which used to be on VHS tapes in the IE&M library, are now on YouTube! They have been viewed by thousands of students over the years. Aya was a real techie -- she combined different methods of instruction (blackboard, blank foils, printed foils) and used Hebrew and English terms! And most importantly, she connected with the audience with a friendly and warm tone that allowed many to overcome their statistics-phobia.




Aya had an incredible memory: she remembered birthdays, anniversaries, and other important events of many people beyond her family and close friends. With such a memory, and a life full of detailed and careful statistical work, she was a true encyclopedia. And yet she was so modest. Once, 10 years into my career, I was perplexed by a statistical concept I've never heard of before. When I asked Aya about it, she said don't worry, even expert statisticians have a lot of missing knowledge. I call those "black holes".

Following Aya's lead, I used this week for contemplation-while-being-in-action. We started putting together an obituary for AmstatNews, and re-opened this blog that commemorated her retirement in 2008. Reading through the lovely posts from back then, and seeing the later posts, reflections, and photos Aya herself added, gives me solace.

Aya has touched and embraced the lives of so many of us. Her work and life were meaningful and important to so many. She will forever continue being my role model. And when I miss her too much, her videos will bring her liveliness right back.

Galit Shmueli
Taipei, Taiwan

From Ann Saunders

I’ve had the privilege of knowing Aya since 1964 when she and Elisha were at Johns Hopkins University in Baltimore. For the next 55 years we kept in touch by the old-fashioned “air mail” letters, and then email, with occasional in-person visits in Israel or Baltimore.

Even though Aya had a very prestigious and demanding job, in our correspondence, she was down-to-earth and always wanted details of what my family and I were doing. In writing about her family, it was clear that she was very proud of each and every one of them and loved them very much. As I wrote to Aya two days before her death, in addition to being an brilliant academic, she was also an outstanding wife, mother, grandmother, and friend. I pictured her surrounded by love.

Despite her fragile health, Aya was such a strong person in her work and as the matriarch of her wonderful family. I always admired her strength of mind and spirit even though her strength of body lagged.

She was able to balance family life and friendships with her very demanding work. Needless to say, she touched the lives of many, including ours. Not only was Aya a remarkable woman, but she and
Elisha made an incredible team.

I was devastated by Aya’s last letter, and at the same time so admiring of how strong she was to recognize and be content that she was on her last days, which she wanted to spend at home.

I will truly miss her.
Ann Saunders
Baltimore, MD USA

From Jon Kettenring

Our friendship with Aya began at Bell Labs in Murray Hill, NJ where she and Elisha were regular visitors.  With Aya's many talents and interests in statistics, it was easy for us to become close friends and collaborators.  I especially recall our joint work on cluster analysis to which Aya was a strong contributor.  More importantly, as the years went by, we especially remember social visits by the Cohens, which kept us close, in spite of the geographical distance that separated us most of the time.  Some years later our daughter undertook an internship in Israel and had the opportunity to meet Aya and family as well.  We were so fortunate to have Aya as a long-time friend and are deeply saddened by her passing.

Jon Kettenring
Summit, NJ
USA