רף ושמו איה

הזדמנות יקרה לכתוב על איה ואליה, כדי לומר לה מה שמזמן אצור בליבנו. נפלא שהפרישה ממסלול פורמאלי של תעסוקה ממציאה לנו אפשרות לומר לה מה שאיננו חושפים בשיח רגיל בין חברים. מאחר ומדובר בנקודת זמן הקשורה לחיים מקצועיים, נתמקד בכך ולא נפליג למחוזות המופלאים של איה החברה, ואיה הלוחמת במכאובי בריאותה, ואיה הרעיה ואשת המשפחה.
איה מהווה רף, שבעצם הגדרתו מציב אתגר שניתן לחתור אליו, אך רק שיאנים של ממש עשויים לעבור אותו. להלן כמה דוגמאות:
· מיהו סטטיסטיקאי. הגדרה רחבה, לפעמים רחבה מידי, הכוללת לעיתים נושאים שהזיקה ביניהם לסטטיסטיקה קלושה. איה ממצה את השילוב הנדיר של חוקרת המתחברת אל בעיית שטח אמיתית, מאתרת או ממציאה את המודל התיאורטי העשוי להסביר את התופעה, מנתחת את הנתונים, מאוששת את המודל, מסיקה מסקנות הניתנות להבנת משתמש הקצה, מפרסמת את הממצא בעיתונות מקצועית וממשיכה לחקור את הבעיה בשיתוף דור צעיר של חוקרים. הטיפול הטוטאלי הזה מאד נדיר ומעטים הסטטיסטיקאים המתקרבים אל הרף הזה.
· תקשורת אינטרדיסיפלינרית. היכולת לתקשר מקצועית עם חוקר בכל שטח שבו מצויים נתונים. תקשורת שיש בה רכיב של למידת נושא חדש, ניתוח מדעי של תופעה ושיתוף עם אותו חוקר. תקשורת אמיתית מהסוג שאיה מציעה, שיש בה הרמוניה נדירה, מבטיחה הבנה עמוקה של התופעה מצידה, והפנמת התוצאות על ידי החוקר העומד מולה.
· הנחיה והאיזון בין המקצועי והאישי. על המסירות, הקפדנות, ההשראה, התמיכה והקשר האישי העמוק שנוצר בינה לבין תלמידי המחקר, יעידו עשרות מאלה שהרביצה בהם תורה. לא הייתה לי את הזכות להימנות עם תלמידי המחקר שלה. משיחות עם אלו שזכו, למדתי מה גדולה הזכות.
· סמינרים מקצועיים. איני מכיר איש המכיר טוב מאיה את אמנות בניית סמינר המחקר באופן המרתק את המאזין במשך שעה שלימה, סמינר אחרי סמינר. הבנייה הנכונה, חוש התזמון, יצירת המוטיבאציה, האיזון בין התוכן התיאורטי והיישום המעשי והחן של איה...רף נדיר.
· מרצה מצטיינת. ההקפדה על הכנת הרצאה, פשוטה כשיעור מבוא ומורכבת כשיעור מתקדם, זיכתה אותה, כמדומני, שנה אחרי שנה בתואר מרצה מצטיינת. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה...
· היכולת להפגין כבוד עצמי נוכח עלבון צורב. בחוגים מקצועיים ובקרב סטטיסטיקאים מהשורה הראשונה בעולם, אי הענקת דרגת פרופ' מן המניין לאיה נחשבה לחוסר צדק הזועק מהחדרים הסגורים שבהם זכותה המוצדקת נשללה. האופן שבו איה כבשה את כאבה והפגינה כבוד עצמי שהייתה בו אצילות נפש, רק העיד על אישיותה הנדירה. אדם ניבחן בשעת משבר ובעת כאב. איה עברה את המבחן בצורה המעוררת השתאות.

איה יקרה. אין לנו ספק שהיצירה המקצועית שלך תימשך שנים רבות. מי שהגדיר את הרף יתמיד ויחזיק בו. נמשיך לעקוב בהערצה.
אודי מקוב.

Inspiration

I must admit, that writing on Aya's retirement is a bit strange, as I can't imagine her retiring from any of her activities.

I was fortunate to be Aya's first Ph.D. student, after being her teaching assistant in various courses for some years. In those years and those forthcoming, Aya became my official mentor and my unofficial second Mom.
I was (and still) deeply inspired by her knowledge in Statistics and the way she uses it in applying clear and neat solutions to complex real-world problems. Even nowadays, when I struggle with some statistical problem, I often ask myself, how will Aya tackle it? Will my solution or presentation comply with her way of thinking and unwritten standards?

As I was attendant in most of her courses, I was fascinated by the way Aya inspired her young students – mission, which is sometimes impossible nowadays, especially in teaching introductory Statistics. Aya's serious attitude towards teaching and warm concern for her students awarded her for excellence by her own students, year by year. As her assistant, I recall myself being very proud of her success.

Finally, I must mention Aya's baking specialty of which I miss a lot: the amazing fruit cake, which became a worldwide trademark...

Meir Rom

One of a kind

Aya and I first met when I came to her office asking for guidance in a statistical matter related to my thesis research. I heard so much about her -- a well known top statistician with many years of experience in research, practice and teaching -- I expected someone bigger. I was so surprised to see this tiny elegant lady with a friendly face behind the disproportionally large desk. But as we started talking I realized just how “big” she really is. I was amazed by her ability to learn any problem so quickly, simplify even the most complicated elements and suggest potential solutions based on her enormous professional experience, and all in such an elegant and diplomatic manner. Today, more than four years later, I can say that this was just the tip of the iceberg. As I got to know Aya better, as a member of the statistical lab and as her TA, I realized just how unique she is. As the head of the statistics lab, with her ability to lead a team with diverse knowledge and abilities, strengthen the qualities of each one of us and manage projects that meet the needs of so many satisfied customers; As a teacher, who revealed the applicable side of statistics to many generations of students; As a friend, who is always willing to give a hand and always seems to find the right words to say and the right thing to do to make things better; And, as a mentor, who guided me based on her life time experience. As I opened the door to your office four years ago, I didn’t realize it was going to have such an impact on my life.

Greetings To Aya from Edna and Ishay Weissman

October 2008

Dear Aya,
Your official retirement from the Technion is a good time to write to you a few lines. You are not really retiring, having declared that you plan to continue to lead the Statistical Laboratory, your favorite working place. And even without your declaration, it was clear right from the beginning, that these are your intentions. Because you are full of desire, knowledge and the will to continue to work for the advancement of the community, the environment and science in general. Your devotion is as strong now as it was 32 years ago, when we first met you.

We first met 32 years ago after we moved to Haifa, a strange city for us. You welcomed us with worm hearts, encouragements and clever advices and with your help, we felt quickly at home.

Your open house, the aesthetics, the good taste, the pleasant smell, the generous hospitality, the informal atmosphere -- all made every visit a remarkable experience. Very soon our friendship developed and strengthened to become most significant in our life.

Today, after more than 3 decades, it seems that things have not changed. The energy, the desire to be involved, the need to give and to care about the needy, exist at the same level. May be in a different form, due to age and physical conditions.

Aya and Elisha, we love you and feel lucky to be included among your fiends. Let's hope that you will both continue to be healthy, creative and contribute to society as you did all your life. Enjoy your children, grandchildren, family and friends. We hope to continue to be part of your life for many years to come.

אוקטובר 2008
איה יקרה,
איה ואלישע יקרים,
פרישתך הרשמית, איה, מן הטכניון והצטרפותך
למעגל הגמלאים, מהווה עילה לכתיבת שורות אלה.
הרי אינך פורשת באמת. כבר הצהרת שאת נשארת
במעבדה, מקום עבודתך האהוב והמושקע וגם אם
לא היית מצהירה, הרי היה ברור שכך יהיה, כי את
מלאת מרץ ידע ונכונות לתרום, לפחות כמו שהיית
כשרק פגשתי אותך בשנת 1976.
איה ואלישע יקרים, נפגשנו לפני שלושים ושתיים
שנים. קיבלתם פנינו בחום, בעידוד ובעצה טובה.
הייתם מנותני הטון שבין חברינו ובמהירות הרגשנו
כמו בבית. ביתכם הפתוח, האסטטי, הדיף תמיד ריח
של קבלה ונתינה והאירוח התדיר כל-כך היה מלא חן
וטעם טוב, תרתי משמע. מהר מאוד התחזקה ידידותינו
והפכתם לאחד הזוגות המשמעותיים ביותר בחיינו.
היום, לאחר יותר משלושה עשורים, נראה לי שדברים
לא השתנו. המרץ, הרצון להיות מעורבים, הצורך להעניק
והדאגה לרגשות הזולת, קיימים באותה עוצמה, אך בדרכים שונות, שמתאימות יותר לגיל ולמצב הגופני.
איה ואלישע, אנחנו אוהבים אתכם ומרגישים בני מזל
להימנות על קהל חבריכם.
מי ייתן שתמשיכו ליצור ולתרום במלוא מרצכם וכוחכם
ותיהנו מילדיכם, מנכדיכם ממשפחתכם ומחבריכם, שאנחנו נמשיך להיות חלק מהם עוד שנים רבות.
אוהבים אתכם, עדנה וישי ויסמן