Our beloved Aya passed away / איה היקרה שלנו נפטרה

איה האהובה שלנו הלכה לעולמה ב-20 בפברואר 2019. החדשות העציבו וזעזעו את בני משפחתה, ידידיה ורבים מעמיתיה, תלמידיה, מיועצים במעבדה הסטטיסטית בטכניון, ועוד רבים אחרים שאיתם היו לה קשרים חמים של שנים ארוכות.
בלוג זה הוקם בשנת 2008 כדי להנציח את פרישתה של איה מהטכניון. היא שמחה לקרוא את ההודעות היפות שנכתבו על ידי רבים כל כך מאלה שהיא נגעה בחייהם.
בזמן עצוב זה החלטנו לפתוח מחדש את הבלוג לכתיבת סיפורים לזכרה, כאנדרטה וירטואלית. אתם מוזמנים "לשמוע" על חייה ותרומותיה הנפלאות של איה ולשתף בסיפוריכם שלכם

Our beloved Aya passed away on Feb 20, 2019. The news has saddened and shocked her family, friends and many of her colleagues, past students, mentees, advisees at the Technion statistics lab, and so many more with whom Aya had wonderful life-long relationships.
This blog was created in 2008 to commemorate Aya's retirement from the Technion. She was delighted to read the lovely posts contributed by so many of those whose lives she touched.
In this sad moment of Aya's passing away, we decided to re-open the blog for posts, serving as a virtual memorial. We invite everyone to "hear" about Aya's life and wonderful contributions, and to share your stories.

Wednesday, March 27, 2019

לזכר איה - מאת רותי הלר

הכרתי את איה כאשר חזרתי משהות של שש שנים בחו"ל, בסוף שנות ה-90, עם תואר שני טרי בביוסטטיסטיקה. ההתאקלמות חזרה בארץ הייתה מאתגרת, בפרט מציאת עבודה מספקת. למזלי, איה ופאול קיבלו אותי לעבודה במעבדה לסטטיסטיקה בטכניון. היה תענוג לעבוד עם הצוות אטי-טטיאנה-ולרי תחת הנחיתה של איה.  העבודה המחקרית היישומית הייתה מעניינת. מעבר לכך, העבודה תחת איה הייתה הנאה צרופה לאגו. עד היום, לא פגשתי פרופסור  שידע\ה לפרגן ולעודד ולתת הרגשה טובה על העבודה שנעשית יותר מאיה. הייתי בצומת בחיי בה לא ידעתי בדיוק מה ארצה לעשות,  ולמרות שלא ניתן לדעת אם הייתי חוזרת ללימודי דוקטורט לולא עבדתי באותה שנה במעבדה לסטטיסטיקה, אני מאמינה שההנאה שלי מהעבודה היישומית עם איה, והפרגון הנפלא שלה, הם אלו שדחפו אותי לכך. עם השנים נפגשנו מדי פעם, והיה כמובן תענוג להתארח אצל איה ולהתכבד בעוגות איילה המפורסמות. הפגישות תמיד היו מלווות מבחינתי ביראת כבוד גדולה כלפי איה, בגלל שהיא אדם נפלא כל כך שזכיתי להיות תחת אורה.
יהי זכרה ברוך

Sunday, March 24, 2019

מאת עמי תירוש Emi Tirosh

שלום איה יקירתי , אני כותב לך כי את כאן ב 22.3.19 . עמי תירוש Emi Tirosh
כן, כן, כולם בסדר הילדים הנכדים וכולם מוסרים לך ד"ש. יודעים כרגיל שאת מתעניינת בשלומם ומרעיפה מחמאות. יוני כמובן לוקח את פרישתך קשה הרי רגשותיו כלפיך היו כאלו שלך כלפיו. זוכרת את הימים בהם הייתי סטודנט בכתת הסטטיסטיקה שלך ? היית יפה, חכמה ומורה מעולה . פשוט התאהבנו בך ובאהובתך הסטטיסטיקה, בעקר הבנים כמובן אבל היו גם בנות שלא נתנו לקנאה לעוורן והסכימו שאת מיוחדת. הייתי מסכם שהשאר היסטוריה , אבל זה פרק ששנינו לא נשכח. נפגשנו שוב בהיותי מתמחה צעיר וכדרכם של רופאים הסתקרנתי ועסקתי במחקר. המחקר הראשון כבר בוצע טרם שיתופך ואז נזכרנו שיש לנתח הנתונים ופנינו אליך. היה זה מחקר על היקפי ראשם של ילדים. ושוב נשביתי. מתבונתך, מהירות הקליטה והדחף הבלתי נילאה ללמד. התאמת הפתרון ההולם ביותר לבעיה אשר עמדנו לחקור הדליקה תמיד זיק בעינייך . "GOODNESS OF FIT"  הינו מונח סטיסטי מחד והתפתחותי מאידך ולכן הייתה לנו שפה משותפת אך מסתבר כי הוא גם תקף ליחסים הבין אישיים. מי כמוך יודע, מאז כל מחקר שבוצע במכון היה מתחיל בשיתופך המוקדם. עברנו דרך ארוכה משותפת . עשרות מחקרים רפואיים משותפים אשר מצוטטים לרוב וחברות אמיצה מאד שלך ואלישע עם אלי ועמי. חברות שהייתה בבחינת חוויה מלהיבה ומעשירה. צניעותך, השלווה שלבשת גם בזמנים קשים, היושרה , האכפתיות, היכולת לפרגן, הנדיבות פורחים בצרור התכונות הנדירות בהן ניחנת . האומץ שלך אשר בא לביטוי בשנים האחרונות וכמובן בימים האחרונים לפני שהחלטת לפרוש היה מעורר התפעלות. כל זאת כמובן בנוסף ליכולות המקצועיות הנדירות.. לא פעם מונחיי מאוניברסיטאות אחרות, מסיבות שונות היו נועצים בססטטיסטיקאים אחרים וטובים אך את יודעת.... שוב ושוב לא ניתן היה למצוא מי שישווה ליכולתך. לא פעם גם סייעת להיטיב את המלאכה עליה ניצח מישהו אחר ומפאת שמך המקצועי היה הייעוץ מתקבל בברכה . תמיד אגב, הרמת גבה על הקרדיט שניתן לך על ידי צוותי המחקר עמם עבדנו אך הקפדת להחמיא לסטודנטים או הרופאים שהיו שותפנו למחקר. היית סוחפת את כולם בשירה- "שירת הסטטיסטיקה בציבור" . לא פעם בשיחתנו על מחקר זה או אחר היית שואלת "זה דחוף ? "תשובתי הייתה "רק החייאה דחופה" .כמובן שלמרות תשובתי ,כעבור זמן קצר ביותר נתת מענה לסוגיה עקרונית או ניתוח בעזרתן כמובן של טטיאנה ואתי אשר היית מהללת בכל הזדמנות. את ודאי זוכרת כי בחיוך הייתי אומר לך שאני ממשיך לחקור כי ידעתי שבמקרר ממתינה לי העוגה. יומיים לפני שפרשת מכל זה עוד שלחת עמי עוגה הביתה ודנו קצרות על הצעת המחקר המשותף שנשלחה ואשר עתה התייתם. את הרי יודעת שאת חברתנו היקרה והאמיצה, גם אם אינך יושבת עמנו כאן וגם ללא טעמה הערב של עוגת הגבינה. . כך תשארי , חלק מאיתנו ואין ספק כי נמשיך לשוחח בהזדמנויות שונות כפי שנהגנו עד כה. לא בכדי מיליון הפרפרים , סמלי הנשמה, באו לזכרון השלושים כפי שודאי שמת לב, רחפו מעל מצבתך להזכיר לנו שאת כאן עמנו וכך תשארי.

Friday, March 22, 2019

לאיה, לזכרה - מאת עפרה ברנט From Ofra Barnett

לאיה, לזכרה.

כל כך הרבה דברים נפלאים נכתבו כאן על איה, האדם, האשה, המדענית, הסטטיסטיקאית. לכל אלה אני מצטרפת. רציתי קצת להוסיף, ולהודות, על 'חווית איה' שלי.

איה היתה המנחה שלי לתואר שני ותואר שלישי (1991-1998) בטכניון. הכל התחיל בסמינר על ניתוח שרידות, ובהשראתה של איה מתחום הדיאגנוסטיקה של מודלים פעלנו לתרום כאן והתאהבנו בתחום. דלתה של איה, היתה תמיד פתוחה, תמיד בחיוך, ולמרות שלל עיסוקיה, אף פעם לא עסוקה מידי בשבילי. איה עודדה אותי להציג בכנסים בסטטיסטיקה. לא פעם, כשנפגשנו, גם שנים רבות אחר כך, הזכירה לי איה כמה גאווה הסבתי לה בעומדי, בהריון, על הבמה ב-Leuven בלגיה, מרצה על עבודת המסטר. שני ילדי, עדו ורוני נולדו במהלך הדוקטורט, שלא יכול היה להיות מושלם ללא אמונתה ותמיכתה המלאה.

כל השנים, ילדי היו שמחים בכל פעם שאני חוזרת מביקור אצל איה ואלישע, כי איה תמיד דואגת לשלוח להם מהעוגות שהם מאוד אוהבים.

כה הרבה למדתי מאיה. גם, שלא משנה כמה פעמים כבר שמעת על נושא מסוים, תמיד אפשר ללמוד דבר מה חדש מכל מרצה. השקפים של איה הם מודל עבורי. איני שוכחת את הביקורת הבונה שקיבלתי מאיה שכמרצה, נכנסה לכיתה בה תירגלתי בשנתי הראשונה. אני מעבירה שיעור זה הלאה באהבה.

גם אחרי סיום לימודי עבדנו יחד. שימשנו יחדיו בתפקיד Independent statistician של Data Monitoring Committee של ניסוי קליני. גם, שמחנו תמיד לעדכן ולהתעדכן בנושאים חדשים בהן עסקנו.

לפני 28 שנים נפגשו דרכנו, זכיתי להיות תלמידתה של איה וקיבלתי עוד בית אוהב גאה ותומך, שתענוג היה לי לבוא לבקר כל השנים.

אינני מאמינה שאת לא כאן. החיוך, העיניים הנוצצות וההתלהבות שלך ממשיכים וימשיכו ללוות אותי תמיד.

באהבה,
עפרה ברנט

Wednesday, March 20, 2019

מאת מרים ארז From Miriam Erez

פרופסור אילה (איה) כהן ז"ל, 2019 - 1940

פרופ' אילה כהן הייתה חברה יקרה של רבים מאתנו. היא הגיעה לטכניון כחברת סגל בשנת 1969, לאחר שקיבלה תואר דוקטור ב-1967 מאוניברסיטת ג'ון הופקינס, כשאת תואר ה- BA היא קיבלה ב-1962 מהאוניברסיטה העברית. פרופ' אילה כהן הייתה מדענית, חוקרת ומומחית גדולה בשיטות סטטיסטיות ובישומן בתחומים רבים (מרפואה ועד תחבורה), והצטיינה ביכולתה לפשט בעיות שנראו בלתי פתירות. רופאים, חוקרים, אנשי איכות הסביבה, תלמידי מסטר ודוקטורט, שלפעמים לא היו יכולים לסיים את עבודת המחקר שלהם או את המאמר, באו לקבל מפרופ' כהן עצה, הדרכה וליווי ביקורתי. היה לה כשרון להיכנס לכל בעיה שדרשה ניתוח סטטיסטי, בתחומי מדע שונים, להבין אותה ולהציע פתרון. למשל, עם ההתפתחות בשיטות מחקר בתחום מדעי ההתנהגות, פרופ' כהן לא רק הכירה את כל השיטות החדשות, אלא גם פיתחה אותן, תרמה להן ופרסמה מאמרים על מחקריה בכתבי עת מובילים. עבודתה המדעית הובילה ליצירה קשרי מדע בינלאומיים, וחוקרים רבים שיתפו אתה פעולה במחקרים שזכו לתמיכת קרנות (כמו BSF). פרופ' כהן לא הרבתה לטוס, במיוחד לא בשנים האחרונות, ולכן חוקרים הגיעו מחו"ל כדי לעבוד אתה על מחקרים משותפים. פרופ' כהן ניהלה במשך שנים רבות את המעבדה לסטטיסטיקה בטכניון, והרבה מחקרים בתחומי מחקר שונים ומגוונים בוצעו במסגרת המעבדה.

איה הייתה מרצה מצטיינת לאורך שנים. הייתה לה היכולת להפוך את קורסי הסטטיסטיקה לקורסים מעניינים ורלבנטיים לכל אחד מהלומדים. היו לה אנרגיות עצומות שסחפו את הלומדים אצלה בקורסים ובסדנאות מרוכזות לתלמידי דוקטורט. היא המשיכה ללמד, לבצע מחקרים, לפרסם מאמרים ולנהל את המעבדה לסטטיסטיקה גם לאחר פרישתה (ב-2008). בהיותה גמלאית היא המשיכה לזכות במענקי מחקר תחרותיים. מספר ימים לפני מותה היא עוד הגישה לקרן BSF הצעת מחקר משותפת עם חוקרים מארה"ב.

באיה היה שילוב נדיר של חשיבה אנליטית חדה, שהתבטאה בכישרונה הרב בסטטיסטיקה, עם רגישות אנושית רבה. איה שמרה על חברות לאורך עשרות שנים, והיה לה קשר מיוחד עם אנשים, שמצאו אצלה תמיד אוזן קשבת ועצה טובה. אי אפשר היה שלא לאהוב אותה. היא ידעה בע"פ את ימי ההולדת וימי הנישואים של כל חבריה. כל שנה הייתה מגיעה ברכה כתובה או טלפון מאיה, שהכירה בחשיבות היום המיוחד לחברה ולחבר. ביתה של איה היה פתוח לביקורים של רבים מאתנו, אשר התקבלו בחום וזכו בארוחות בריאות ובמבחר עוגות מעשה ידיה. תענוג מיוחד היה מראה הסחלבים והצמחים האחרים שגדלו אצלה וקיבלו טיפול ב"אצבעות הירוקות" של איה, וזאת על רקע נוף המפרץ והרי הגליל.

פרופסור אילה כהן ז"ל תחסר לנו כסטטיסטיקאית ואיה תחסר לנו מאד כחברה. יהי זכרה ברוך ! 

מרים ארז

Tuesday, March 19, 2019

איה הייתה דודתי היקרה, ואינני יכול עדיין להשלים עם לכתה. היא הייתה נוכחת מאד בחיי מאז ילדותי - גם במהלך 18 השנים האחרונות, שבמהלכן אני שוהה תקופות ארוכות בחו"ל. ההתכתבות עם איה במייל והפגישות איתה במהלך חופשותיי בארץ היו חשובות לי מאד, מכיוון שאיה הייתה חמה ותומכת ובה בעת אובייקטיבית וחדת הבחנה. היא הצליחה למלא את התפקיד של דודה אהובה ושל דמות מכוונת ומדריכה. מעל לכל היו בה פתיחות ויכולת קבלה עצומות. היא ידעה לקבל את האדם שעמד בפניה כפי שהוא, ולתת עצה מבלי לשאוף לשנות את מה שאין טעם לנסות לשנות. הייתה בה גם צניעות מופלאה: כשדיברתי איתה מעולם לא חשתי נבוך בנוגע לדברים שנכשלתי בהם; היא לא שידרה הישגיות למרות שהייתה אשת אקדמיה עתירת הישגים, ולמרות שהצליחה באופן מעורר הערצה להתגבר על בעיות הבריאות הקשות שלה ולהיות מופת בהרבה מישורים.
מותה של איה בא עליי בהפתעה, וההלם עדיין לא פג. אבל החום והחוזק שגילתה בחייה עוזרים לי להתגבר על הכאב. האור שמלווה אדם בחייו ממשיך להאיר עלינו גם לאחר מותו. איה היקרה, תמיד תהיי בליבי.
שי כהן

Monday, March 18, 2019

מאת ענבל נחום-שני From Inbal Nahum-Shani

10 דברים שלמדתי מאיה (בסדר רנדומאלי):

  1. שלא צריך להיות סטטיסטיקאי כדי לאהוב ולהעריך סטטיסטיקה טובה.
  2. שגם לסטטיסטיקאים יש חוש הומור (במייל הלפני אחרון שאיה שלחה לי היתה בדיחה מעולה).
  3. שמוצרט נולד ב27 לינואר (דרך טובה לזכור מתי יש לאיה יום הולדת).
  4. שלעשות טעויות זו הדרך הכי טובה ללמוד... ומי שלא עושה לא טועה (איה אמרה לי זאת שוב ושוב כשהייתי תלמידה שלה, והיום אני אומרת זאת שוב ושוב לתלמידים שלי).
  5. שחשוב לתת הזדמנות, ועוד אחת, ועוד אחת (בסוף משהו עובד).
  6. להתחיל כל אמייל ב- 'כך וכך היקר' כי הכל נשמע הרבה יותר נעים אחרי מילה טובה.
  7. לסיים שיחת טלפון בזמן... אבל בדיוק בזמן.
  8. שהדרך הכי טובה לחגוג יום הולדת זה עם עוגת פרג של איה וקפה טוב של אלישע.
  9. שסמטריה חשובה בחיתוך של עוגות וגם במערכות יחסים.
  10. ללכת בדרך שלך גם אם היא לא קונבנציונאלית (וגם אם לאף אחד אין מושג לאן את הולכת)


ענבל נחום-שני

Friday, March 15, 2019

From Paul Feigin

As I have written before for Ayala’s formal (but not in practice) retirement from the Technion in 2008, there are many levels of my and my family’s relationships with Aya. Looking back over the 43 years since joining the Technion, a large part of my life has involved Aya.

Among the small group of statisticians in the Faculty in 1976, including Ben Epstein and Ben Reiser and some Operations Research colleagues working in related areas, Aya and I were the closest. We did research together and as time moved on we shared the desire to make our statistics knowledge and skills relevant to others – be they scientists, doctors or industrial partners. This led us to establish the Technion Statistics Laboratory – a resource that continues to provide high quality statistical consulting to several kinds of clients.

In the early years we managed the Laboratory together. While both of us discussed and supplied the statistical competencies, Aya played a leading role in the writing of reports while I made sure the financial aspects were in good shape. We studied, applied and even developed new methodologies. Neither of us was motivated by financial gain but by the desire to be able to provide the best human and infrastructure resources to our clients. We did not agree on everything – I thought the Laboratory should expand its scope, while Aya preferred a small tightly knit group of professionals with a limited number of concurrent projects. As I moved onto academic administration, Aya took over the Laboratory management and maintained it the way she preferred. There is no doubt that the service provided was of the highest quality, with impact on both the methodology and the practice in various application disciplines.

Meanwhile,  Aya and my wife Naomi became very good friends. Birthdays were always recognized (including those of our children). Aya served as a mother figure for Naomi, sharing both their joys and sorrows. At one point Aya suggested that our eldest daughter, Dana, come to do a doctorate in the Faculty – something that I would not have even considered.  It was a defining moment in Dana’s life, and as well as her consequent successful doctorate in Industrial Psychology, she continued to work with Aya on various statistical teaching projects, both in and outside the Technion.

Although I was aware of my choices, I still regret the fact that for the last 11 years I was not able to continue being Aya’s professional partner. Discussions with Aya concerning statistical methodology for new consulting problems were among my most stimulating professional experiences. I will miss them and her.

Paul Feigin