הספד של דני, בשמם של ארי, נטע וענת

אמא –

בשנים האחרונות אמא דיברה הרבה על הלוויה שלה. היא אמרה שאנחנו נתפלא כמה אנשים יבואו, כי היא נגעה בכל כך הרבה מהם. אני אף פעם לא חשבתי שהיום הזה באמת יגיע, והנה אנחנו כאן, ובאמת המון אנשים הגיעו. בדיוק כמו שחשבה.

לפני חודש אמא שלי עמדה כאן ממש והספידה את בת דודתה האהובה יעל קנטור. מי היה מאמין שחודש אח"כ נחזור לפה בלעדיה.

אני רוצה לספר על אמא שלי המון, ויש באמת מה לספר. קודם כל, היא הייתה סטטיסטיקאית מבריקה. היא ידעה להסביר מהי סטטיסטיקה, וידעה לעזור לרבים בעבודות מחקר שלהם. היא הקדימה את זמנה בהבנה העמוקה של ניתוח והבנת נתוני מחקר. תמיד אמרה שאם הייתה יותר צעירה, היא הייתה היום מובילה סטארט-אפ מצליח בעולם של Big Data.

אמא הייתה גם חברה טובה לכל כך הרבה אנשים, קרובים ורחוקים. היא ידעה לשמור על קשר עם חברים ברחבי העולם, ותמיד זכרה את ימי ההולדת, ימי הנישואים וגם את ימי האבל. הייתה לה באמת גישה נהדרת לאנשים – כשהיינו ילדים תמיד צחקנו שאדם זר היה מתיישב לידה בשדה התעופה ותוך כמה דקות מספר לה את סיפור חייו.

אבל מעל הכל, אמא שלי הייתה פשוט אמא נהדרת. לאורך המון שנים הייתה לה יכולת להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון. היא  הבינה בדיוק מה אנחנו, הילדים שלה, מרגישים, ואיך אפשר להיות שם בדרך הטובה ביותר עבורנו. יש לי זיכרון ברור איך ברגעי משבר בצבא ובתיכון, הייתה לי הידיעה הברורה שטלפון אחד לאמא והכל יסתדר.

אמא – בזכותך למדתי הקלדה מהירה כאשר למדתי בבית הספר התיכון, אמרת ש"אתה תודה לי כל החיים" ואני מודה לך על כך, כל יום.

את שכנעת אותי שכדאי לנסוע ל INSEAD, ומעל הכל, את התווית לי ולארי אחי את הדרך הנכונה לבניית משפחה לתפארת. 

אמא, את תחסרי לנו מאד, וקשה להאמין שאת באמת לא פה. אני רק רוצה ומקווה שתמשיכי להיות גאה בנו.