לאיה היקרה שלנו ,
איך אפשר להיפרד אחרי כשלושים שנה
נהדרות בהן יצאנו לרוץ יחד והגענו למקומות נפלאים.
תמיד אמרת ששלושתנו כמו שולחן עם שלוש
רגליים. לכל אחת הקול הייחודי שלה אבל ביחד אנו השלם. ועכשיו נשרה אחת הרגליים.
לכל אחת מאתנו היית כמו מורת דרך, אם,
אחות ובעיקר חברת נפש. כשצריך משבחת, וכשצריך גוערת ומישרת, אבל הכל ברוח טובה
ובשביל לעזור ולקדם, וגם אנו נשאבנו לדרך התמיכה, העידוד וההפריה ההדדית. כך יצרת
מכולנו משפחה בה כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.
תמיד הראית את יכולת הרוח שלך לנצח את
החומר, וכמעט האמנו שזה אפשרי, עד שפתאום לא יכולת יותר. אפילו פחות מחצי יום לפני
לכתך עוד השלמת הגשה סופית של הצעת מחקר, ובדרכך המפוקחת הערת שכנראה טטיאנה ואני
נהיה אלה שתבצענה אותה.
בזכות הנחישות , הברק והיכולת שלך
להאמין בהצלחה,
הצלחת במישור המקצועי להוביל את כולנו
מחיל לחיל, לכבוש נושאים חדשים, לפרוץ גבולות ועם זאת לנווט בנבכי הפוליטיקה
הסטטיסטית והארגונית.
היית באמת אדם נדיר הן מבחינה אישית
והן מקצועית
ובלעדייך העולם יהיה פחות יפה
באהבה הערכה עמוקה ובכאב
יהי זכרך ברוך
טטיאנה ואטי
