בגיל
17 חזרתי לארץ לבדי, וגרתי עם סבא וסבתא שלי. ללא ספק זו הייתה אחת הסיבות לקשר
המאוד חזק ומיוחד שהיה לי עם סבתא איה.
אבל
לא רק בגלל זה:
ראיתי
את סבתא שלי הרבה לא רק כסבתא.
ראיתי
אותה כמנטורית – עם הרבה שיחות על מה ללמוד ובאיזו אוניברסיטה בארץ.
ראיתי
אותה כמודל לחיקוי – גם בקריירה וגם במשפחה. היה מדהים לראות לאילו השיגים סבתא
שלי הגיעה בקריירה שלה, שלא הפסיקה לפרוח.
וכמה
השקיעה במשפחה. הקשר שלה עם הנכדים היה מאוד חשוב לה, ודאגה תמיד לדבר עם כולנו
ולדעת מה קורה איתנו.
ראיתי
אותה כפשניסטה – אין על הסטייל היחודי של סבתא. וכשגרתי אצלם הייתי מתייעצת איתה
מה ללבוש.
וראיתי
אותה כחברה – שאני יושבת עם סבתא במיטה שלה ואנחנו סתם מקשקשות לנו.
מה
שמשמח אותי, ששתינו היינו מודעות לקשר המיוחד והחזק שיש בינינו. הערכנו אותו, ונהננו
ממנו. והאמת שאני לא רואה פה סוף לקשר: יש הרבה דברים שקבלתי מסבתא שלי ושישארו
איתי לנצח.
אוהבת
אותך סבתא.