דברים לזכרה של איה.
התגובה הספונטאנית להסתלקותה של איה הייתה
"עץ אדיר נעלם מנוף חיינו".
באשה נמוכת הקומה, הצנומה וידועת החולי
היו עוצמות שנתנו לה דימוי של ענק שנראה היה שתחיה לעד:
האנרגיות שמקורותיהם עלומים,
האופטימיות חסרת הגבולות שהמירו סבל בחיוך,
הדחף ליצירתיות מדעית ללא לאות,
הפרגון לחברים ושימור חברות,
טיפוח תלמידים,
הארוח המקפד שלא היה שני לו,
השמירה על החזות המטופחת גם כאשר גופה בגד בה,
האצילות בה עוד אדבר
והיכולת לשמר זוגיות מופלאה גם כאשר היה לה נורא רע.
ברצוני לומר כמה מילים על איה כקולגה – שתמיד הייתה מושא להערצתי.
בעולם שבו החשיפה לסטטיסטיקה מותירה תחושת טראומה בקרב תלמידים במרבית הדיסיפלינות, איה הייתה דמות חינוכית פר-אקלנס שהקימה דורות של תלמידים, שהשכילו להבין את הפוטנציאל של ניתוח הנתונים ללא מורא ושמיקמו אותה בקרב הטובים במרצים.
להאזין לאיה מעבירה סמינר מחקר היה עבורי ועבור רבים חויה ייחודית שבה המרכב בנושאים פושט והוסבר ביד אמן.
במתחים הלא סמויים בין החיבור של סטטיסטיקה לשורשיה המתמטיים והאבסטרקטיים, לבין החיבור של הסטטיסטיקה עם החברה ועם החיים, איה בחרה באופציה השנייה, שלעיתים נחשבה כפחותה על ידי סביבתה הקרובה.
היכולת המחקרית שלה לפתח כלים ייעודיים לבעיות אמת שהוצגו לה ולהגיע לפתרונות מחוללי שינוי - חיברו אותה עם מדענים ממגוון תחומי החיים, במיוחד מעולם הרפואה והחינוך, ולדעתי, ולדעת רבים, מיקמו אותה בין המובילים בעולם הסטטיסטיקה היישומית בארץ ובעולם.
איזו טלטלה היא עברה וכך גם כל מי שהכיר את פועלה והוקיר אותה, כאשר שילוב של יהירות ושפלות רוח שללו ממנו את ההכרה שכה הגיע לה. וכאן איה התגלתה במלוא גדולתה: באצילות רוח של ממש היא ביטאה את כאבה אבל המשיכה בגאון את פועלה ואת דבקותה בקידום המחקר.
עץ אדיר אמנם נעלם מנוף חיינו
אך דמותה וזכרה צפונים עמוק בליבנו.
הגעגועים כבר מתחילים.
אודי מקוב
התגובה הספונטאנית להסתלקותה של איה הייתה
"עץ אדיר נעלם מנוף חיינו".
באשה נמוכת הקומה, הצנומה וידועת החולי
היו עוצמות שנתנו לה דימוי של ענק שנראה היה שתחיה לעד:
האנרגיות שמקורותיהם עלומים,
האופטימיות חסרת הגבולות שהמירו סבל בחיוך,
הדחף ליצירתיות מדעית ללא לאות,
הפרגון לחברים ושימור חברות,
טיפוח תלמידים,
הארוח המקפד שלא היה שני לו,
השמירה על החזות המטופחת גם כאשר גופה בגד בה,
האצילות בה עוד אדבר
והיכולת לשמר זוגיות מופלאה גם כאשר היה לה נורא רע.
ברצוני לומר כמה מילים על איה כקולגה – שתמיד הייתה מושא להערצתי.
בעולם שבו החשיפה לסטטיסטיקה מותירה תחושת טראומה בקרב תלמידים במרבית הדיסיפלינות, איה הייתה דמות חינוכית פר-אקלנס שהקימה דורות של תלמידים, שהשכילו להבין את הפוטנציאל של ניתוח הנתונים ללא מורא ושמיקמו אותה בקרב הטובים במרצים.
להאזין לאיה מעבירה סמינר מחקר היה עבורי ועבור רבים חויה ייחודית שבה המרכב בנושאים פושט והוסבר ביד אמן.
במתחים הלא סמויים בין החיבור של סטטיסטיקה לשורשיה המתמטיים והאבסטרקטיים, לבין החיבור של הסטטיסטיקה עם החברה ועם החיים, איה בחרה באופציה השנייה, שלעיתים נחשבה כפחותה על ידי סביבתה הקרובה.
היכולת המחקרית שלה לפתח כלים ייעודיים לבעיות אמת שהוצגו לה ולהגיע לפתרונות מחוללי שינוי - חיברו אותה עם מדענים ממגוון תחומי החיים, במיוחד מעולם הרפואה והחינוך, ולדעתי, ולדעת רבים, מיקמו אותה בין המובילים בעולם הסטטיסטיקה היישומית בארץ ובעולם.
איזו טלטלה היא עברה וכך גם כל מי שהכיר את פועלה והוקיר אותה, כאשר שילוב של יהירות ושפלות רוח שללו ממנו את ההכרה שכה הגיע לה. וכאן איה התגלתה במלוא גדולתה: באצילות רוח של ממש היא ביטאה את כאבה אבל המשיכה בגאון את פועלה ואת דבקותה בקידום המחקר.
עץ אדיר אמנם נעלם מנוף חיינו
אך דמותה וזכרה צפונים עמוק בליבנו.
הגעגועים כבר מתחילים.
אודי מקוב
No comments:
Post a Comment