From Peter Bamberger

Arriving to the Technion as a young immigrant social scientist in the early 1990’s, I found the place rather intimidating. And rightfully so, as the Technion was in many ways one big school of applied mathematics. As a social scientist, I was a bit like a fish out of water.  But it didn’t take long before Aya came to the rescue. Aya was different from every other “quant” that I had ever met.  She was neither intimidating nor dismissive. What I studied was actually of interest to her, and she wanted to help me study it better. Moreover, she wanted me to understand what I was doing methodologically.

Aya had a magical way of teaching statistics.  It was painless. In fact, it was kinda fun. And most of all, it was readily comprehensible, even to those “quantitatively challenged” folks like me.  Throughout high school, I found every excuse to avoid anything quantitative.  I chose my college on the basis that I wouldn’t have to take a math course.  But after working on my first study with Aya, my fear was replaced with curiosity, which led to exploration, and eventually, perhaps a bit of mastery.

But Aya became far more than my statistics teacher and mentor. As she was with so many people, she became my adopted Mom, inviting me over to her place to sample her baking, and arranging a medical internship for my new immigrant wife in the pediatrics department at Bnai Zion Medical Center (which, 25 years later, is the department my wife still calls home).

Aya’s retirement and my departure from the Technion changed nothing.  We continued to work together. And my wife and I continued to enjoy our periodic evening get-togethers with her and Elisha. 

I’m going to miss those evening get-togethers, not to mention Aya’s delicious baking, the amazing stories of her childhood in Israel’s early years, and of course the opportunity to learn from her.  I always knew that Aya shaped my career, but only now that she’s gone am I realizing how much she actually shaped me.  I miss her dearly.

Peter Bamberger

From Ori Rosen

Aya was my PhD advisor. Even though it has been more than 22 years since I received my PhD, Aya and I kept in touch all this time mainly through email but also met once a year at her home while I was on winter break. These meetings would include other former students and colleagues, and Aya's legendary baked goods would be served. She was always curious to hear about my research, and would also tell me about her professional activities and family news.

When I was her student, Aya always encouraged me to broaden my statistical knowledge beyond my immediate interests. From an early stage, she encouraged me to attend conferences, and submit papers for publication. One of the many things I learned from her was to prepare a talk; before going to a conference, I would practice my talk in front of her, and she would critique it. I have adopted this practice and do it with my own students.

Around the time I was finishing my PhD, Aya suggested that I attend a short course on Bayesian computational methods at the Hebrew University that was given by Professor Martin Tanner of Northwestern University. Thus, she is partly to "blame" for my ensuing postdoc at Northwestern and for the fact that my research took a Bayesian turn.

I will miss our email correspondence and the annual meetings.

Ori Rosen
El Paso, Texas

איה ז"ל - מאת ישי וייסמן From Ishay Weissman

צרוף המילים "איה ז"ל" קשה עלי מאד.

איה הייתה בשבילי לא רק קולגה אלא גם חברה קרובה. בשנים האחרונות לחייה, איה הייתה ידועת-חולי ומיעטה לצאת מהבית. דבר זה לא מנע ממנה להיות חדה כתמיד, להמשיך לעבוד (בעיקר מהבית) ולהנהיג את המעבדה בסטטיסטיקה בטכניון, מעבדה שכה אהבה ואותה ניהלה בכישרון כה רב עד יומה האחרון. ובל נשכח, כל זאת 11 שנים לאחר הפרישה הרשמית. דווקא בימים האחרונים שלפני מותה, היינו בקשר אינטנסיבי מקצועי ביחס לניתוח נתוני יולדות בבית-חולים מסוים. מבלי שידעתי שמצבה הבריאותי הולך ומתדרדר (כיוון שהקשר היה בדואר אלקטרוני), איה הגיבה ללא דיחוי על כל מסמך ששלחתי לעיונה, ואף פקחה את עיני לדברים שהחמצתי. ולכן, מותה בא לי בהפתעה גמורה.

אני קורא את הבלוגים שנכתבו על איה, אז ב-2008 לרגל פרישתה ובימים אלה, לאחר מותה הפתאומי. כל התיאורים על יחסה של איה לאנשים – חברים, עמיתים, מונחים, תלמידים, נועצים – חוויתי גם אני. בכולם כמעט, חוזרים מושגים כמו אנושיות, אמפטיה, ערכיות , בית פתוח לצד כמובן מקצוענות, ידענות, יצירתיות, כושר להבין סוגיות ולפתור בעיות בשטחים שונים ומגוונים. רבים מלקוחותיה/נועציה חבים את קידומם לאיה.

מה אוכל להוסיף שעדיין לא נאמר? ואיני רוצה להראות כמו אותו מספיד את חברו שהמילה "אני" מופיעה בהספד בשכיחות הגבוהה ביותר. משפחתי ואני הגענו לחיפה בשנת 1976 בעקבות מינויי כמרצה לסטטיסטיקה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון. לפני כן לא הכרנו חיפאים לא בטכניון ולא בחיפה העיר. מי שהקלו עלינו את הקליטה ועשו את המעבר ממרכז הארץ לחיפה ליותר נוח, היו איה ואלישע. הם פתחו את ביתם ואת ליבם בפנינו ושיתפו אותנו בעצות טובות על סמך ניסיונם. בהמשך, נעשינו חברים קרובים וחיינו נגעו בחייהם של איה ואלישע ביותר מפן אחד. למשל, ארי, בנם הבכור היה מדריך נערץ בצופים של בתי שהם. ואותה שהם למדה סטטיסטיקה אצל איה. בני צחי למד פיסיקה אצל אלישע. שניהם זוכרים בהערצה את מוריהם. איה נעשתה חברה קרובה של עדנה רעייתי, ואף למדה ממנה ואימצה את אפיית אותה עוגת-פירות מפורסמת של איה.

את ההרצאות הראשונות במבוא לסטטיסטיקה בניתי על סמך הרשימות והשקפים של איה. כפי שצוין על-ידי רבים, איה זכתה בתואר "מרצה מצטיין" שנה אחר שנה. לצערי, מעולם לא זכיתי בתואר הנ"ל על אף השימוש ברשימותיה. לימים, בשנת 1991, בעקבות עבודתנו המשותפת, כתבנו יחד ספר "מבוא לסטטיסטיקה" שליווה ומלווה את הקורס בשם זה בטכניון עד עצם היום הזה. במשך השנים, איה הקדישה את זמנה, מירצה ואת כישרונותיה לפיתוח קורסים ללא סטטיסטיקאים, בעיקר למדעי ההתנהגות (ובנפרד) למנהל עסקים והייתה מרצה מבוקשת בשטחים אלה. כל זה במקביל להובלת המעבדה בסטטיסטיקה. נושאי המחקר שלה, שנבעו ברובם מאותה פעילות – קשריה עם חוקרים ממדעי ההתנהגות ועם נועצים ממדעי החיים והרפואה – היו שונים מנושאי המחקר שלי (בעיקר מחקר ערכי-קיצון). לפיכך, אין לי פירסומים עם איה (למעט אחד משנת 1996). אך היינו משוחחים ומתייעצים רבות בנושאים של תיאוריה סטטיסטית ויישומיה.
על אף ממדיה (הגופניים) הצנועים, לאיה הייתה נוכחות בולטת בכל מפגש חברתי. הייתה לה דעה מקורית משלה בכל עניין ולא התביישה להביע אותה. איה הייתה מסוג האנשים שנהנו יותר מלתת מאשר לקחת.
איבדתי חברה יקרה ונדירה.
ישי ויסמן

The phrase Aya Z"L (of blessed memory) is hard for me to comprehend.

Aya was not only a colleague but also a close friend. In the last years of her life, Aya was ill and rarely left the house. This did not prevent her from being as sharp as ever, to continue working (mainly from home) and to lead the Statistics Laboratory at the Technion, a lab she loved so much and managed with such talent until her last day. And let's not forget, all this is 11 years after her official retirement. In the last days before her death, we were actually intensively working together on an analysis of maternity data in a particular hospital. Without knowing that her health was deteriorating (because the connection was by e-mail), Aya responded promptly to every document I sent to her, and even opened my eyes to what I had missed. So her death came as a complete surprise.

I read the blogs written about Aya, back then in 2008 on the occasion of her retirement and these days, after her sudden death. All the descriptions of Aya's attitude towards others -- friends, colleagues, advisees, students, peers -- I experienced too. Almost all of them return to concepts such as humanity, empathy, values, open house alongside professionalism, knowledge, creativity, the ability to understand issues and solve problems in different areas. Many of her lab customers and advisees owe their promotions to Aya.

What can I add that has not yet been said? I do not want "I" to be the highest frequency word in my eulogy. My family and I arrived in Haifa in 1976 following my appointment as a lecturer in statistics at the Faculty of Industrial Engineering and Management at the Technion. Before that, we did not know anyone at the Technion or in Haifa. The ones who eased our move to Haifa were Aya and Elisha. They opened their home and hearts to us and shared with us their best advice based on their experience. Later on, we became close friends and our lives touched the lives of Aya and Elisha in more than one way. For example, Ari, their eldest son was a revered scouts guide to my own daughter Shoham. And Shoham later studied statistics in Aya's courses. My son Tzachi studied physics in Elisha's course. They both reverently remember their teachers. Aya became a close friend of my wife Edna, and Edna even learned and adopted Aya's famous fruit cake recipe.

I designed the first lectures in the Introduction to Statistics course based on Aya's notes and slides. As noted by many, Aya won the title of "Outstanding Lecturer" year after year. Later, in 1991, as a result of our joint work, we co-authored a textbook entitled "Introduction to Statistics" that is the core textbook for the Introduction to Statistics course at the Technion to this day. Over the years, Aya invested her time, energy, and talent to develop courses in statistics for non-statisticians, especially for social scientists and separately for management and business administration. She was a sought-after lecturer in these areas, on top of leading the Statistics Laboratory. Aya's research topics are different from my own (my research is on extreme values), so we do not have joint publications except for a 1996 paper. However, we had many discussions and consulted each other on various topics of statistical theory and its applications.

Despite her small body, Aya had a prominent presence at every social gathering. She had her own original opinion on everything and was not ashamed to express it. Aya was the kind of person who enjoyed giving more than taking.
I lost a precious and rare friend.
Ishay Weissman

מטטיאנה וויקטור אומנסקי

בשבילנו איה הייתה השער לחברה הישראלית כמו שאנו מכירים אותה היום. היכרנו את איה שנה אחרי שעלינו ארצה. מאז, יותר מ-25 שנים זכינו להיות חברים שלה. ההשפעה של איה ואלישע  על התפיסה, ההבנה והיחס שלנו לחוויה הישראלית הייתה אדירה ומשמעותית ביותר. במשך השנים האלה למדנו לאט-לאט את תולדות משפחותיהם  של איה ואלישע, ובדרך הזאת, הם קירבו אותנו אל החברה והמדינה.

איה הייתה בן אדם של ערכים, ותמיד פעלה לפי הערכים שלה. התחברו בה באופן נפלא מוח חד ואובייקטיביות של מדען יחד עם אידיאליזם של בן אדם צעיר –וכך היה עד ימיה האחרונים. לא פעם היא הייתה עבורנו מופת בהחלטות העקרוניות שלנו.

בנשמה של איה היה מקום לאהבה להמון אנשים. לא רק שהיא זכרה תאריכים חשובים של כל אחד, היה לה גם ענין כנה ואמפטיה כלפיהם. זו אחת הסיבות שהיא תמיד הייתה מוקפת באנשים, ואפילו פגישות קצרות, מקצועיות או מזדמנות, הרבה פעמים הפכו לידידות רב שנתית.
יהי זכרה ברוך. היא תהיה חסרה לנו מאוד.   
מטטיאנה וויקטור אומנסקי

From Ron Kenett

Aya was the sixth president of the Israel Statistical Association. She paved the way for the application of Statistics in Israel and beyond. Her work on mediation effect in social science is only one such example. I would like however to contribute a few words on Aya as a personality with significant influence and impact on science and scientists, and colleagues. Statistics is a weird discipline. Its mathematical foundations become impactful only with statistical thinking and reasoning. Aya was a role model in that. Her unique teaching ability provided a glimpse at what outstanding statisticians do. She was uniquely appreciated by the people she worked with, both statisticians and non statisticians. Her insightful comments always added light and insights. Her encouragements and concern for others stood out as coming from a unique human being.

Her passing away came as a shock. It will take time to integrate the work and contributions of Aya Cohen to Statistics.

She will be missed by many people.

Ron Kenett

דברים לזכרה של איה - מאת אודי מקוב

דברים לזכרה של איה.
התגובה הספונטאנית להסתלקותה של איה הייתה
"עץ אדיר נעלם מנוף חיינו".
באשה נמוכת הקומה, הצנומה וידועת החולי
היו עוצמות שנתנו לה דימוי של ענק שנראה היה שתחיה לעד:
האנרגיות שמקורותיהם עלומים,
האופטימיות חסרת הגבולות שהמירו סבל בחיוך,
הדחף ליצירתיות מדעית ללא לאות,
הפרגון לחברים ושימור חברות,
טיפוח תלמידים,
הארוח המקפד שלא היה שני לו,
השמירה על החזות המטופחת גם כאשר גופה בגד בה,
האצילות בה עוד אדבר
והיכולת לשמר זוגיות מופלאה גם כאשר היה לה נורא רע.

ברצוני לומר כמה מילים על איה כקולגה – שתמיד הייתה מושא להערצתי.

בעולם שבו החשיפה לסטטיסטיקה מותירה תחושת טראומה בקרב תלמידים במרבית הדיסיפלינות, איה הייתה דמות חינוכית פר-אקלנס שהקימה דורות של תלמידים, שהשכילו להבין את הפוטנציאל של ניתוח הנתונים ללא מורא ושמיקמו אותה בקרב הטובים במרצים.

להאזין לאיה מעבירה סמינר מחקר היה עבורי ועבור רבים חויה ייחודית שבה המרכב בנושאים פושט והוסבר ביד אמן.

במתחים הלא סמויים בין החיבור של סטטיסטיקה לשורשיה המתמטיים והאבסטרקטיים, לבין החיבור של הסטטיסטיקה עם החברה ועם החיים, איה בחרה באופציה השנייה, שלעיתים נחשבה כפחותה על ידי סביבתה הקרובה.

היכולת המחקרית שלה לפתח כלים ייעודיים לבעיות אמת שהוצגו לה ולהגיע לפתרונות מחוללי שינוי - חיברו אותה עם מדענים ממגוון תחומי החיים, במיוחד מעולם הרפואה והחינוך, ולדעתי, ולדעת רבים, מיקמו אותה בין המובילים בעולם הסטטיסטיקה היישומית בארץ ובעולם.

איזו טלטלה היא עברה וכך גם כל מי שהכיר את פועלה והוקיר אותה, כאשר שילוב של יהירות ושפלות רוח שללו ממנו את ההכרה שכה הגיע לה. וכאן איה התגלתה במלוא גדולתה: באצילות רוח של ממש היא ביטאה את כאבה אבל המשיכה בגאון את פועלה ואת דבקותה בקידום המחקר.

עץ אדיר אמנם נעלם מנוף חיינו

אך דמותה וזכרה צפונים עמוק בליבנו.

הגעגועים כבר מתחילים.

אודי מקוב

דברים שכתבתי אחרי ההלוויה של איה - מאת אורי עייק

דברים שכתבתי אחרי ההלוויה של איה.

איה (אילה) כהן נפטרה השבוע. איה הייתה המנחה שלי לתזה בסטטיסטיקה אבל היא הייתה גם הרבה מעבר לכך.

הכרתי את איה בשנת 1995. סיימתי תואר ראשון בסטטיסטיקה באונ' חיפה וחשבתי מה הלאה. חברה סיפרה לי שבטכניון, במעבדה לסטטיסטיקה, מחפשים מישהו שיעבוד על איזשהו פרויקט. היא קישרה אותי לאיה. דיברנו בטלפון וקבענו להיפגש אצלה במשרד, בטכניון. כשהגעתי לפגישה אצל איה, נכנסתי למשרד שלה, אמרתי שלום והתיישבתי. באותו רגע ידעתי שאת המאסטר בסטטיסטיקה אני אעשה בטכניון ושאיה תהיה המנחה שלי. לימים היא סיפרה שהיא הרגישה אותו דבר.

מאז התחילה חברות שנמשכה עד היום. איה הייתה המנחה שלי אבל גם חברה, מנטורית לענייני סטטיסטיקה ולתקופה מסויימת גם בוסית בעבודה. למרות שתחילת הרומן שלי עם סטטיסטיקה הייתה בשנת 92, כשהתחלתי תואר ראשון, אני נוהג לומר שהתחלתי להיות סטטיסטיקאי כשהכרתי את איה.

למדתי מאיה המון, מעבר לכך שלמדתי אצלה מספר קורסים, וכתבתי אצלה תזה, גם עבדתי תחתיה במעבדה לסטטיסטיקה, ועשיתי הרבה מאוד עיבודים למחקרים שונים כאשר איה מפקחת ומדריכה. פעמים רבות הייתי יושב איתה בפגישות יעוץ לחוקרים שונים. ראיתי איך בזמן קצר היא מבינה את עולם התוכן, את מערך המחקר, ובעיקר את הדילמה שהחוקר הביא לפתחנו. הרבה מהידע שיש לי, אבל גם הגישה לאנשים שבאים אלי ליעוץ, למדתי במשרד של איה. 

הרבה לפני שאני פניתי לתחום מדעי ההתנהגות (ועשיתי הסבה לעבודה סוציאלית), איה אמרה לי לפנות לתחום הזה. כך, לפני שאני בעצמי ידעתי שזה כיוון מתאים, היא כבר זיהתה וכיוונה לשם. 

במשך השנים הקשר שלנו נהיה פחות "סטטיסטי" ויותר חברי. היינו נפגשים אצלה בבית, בתחילה בחיפה ואח"כ בתל אביב, הייתי מספר לה על הדברים שאני עושה, על האקטיביזם החברתי אבל גם על הקריירה בסטטיסטיקה. השיחות שלנו נסבו על כמעט כל דבר. לצד ספרים שקראנו, תוכניות שראינו, או אנשים שפגשנו, איה הייתה מספרת לי גם על מחקרים שהיא עושה, ומשתפת אותי בדילמות שונות. המפגשים היו תמיד בני שעה אחת. בהתחלה איה הייתה מגישה ממבחר העוגות הנהדרות שהיא הייתה עושה, ואז היינו יושבים לדבר. לרוב, היא גם הייתה שולחת אותי הבייתה עם כמה פרוסות של "עוגות אילה" (עוגת הפרי היבש הנפלאה שלה).

איה תחסר לי מאוד. למרות שלא נפגשנו הרבה או דיברנו הרבה, אני מרגיש שהיא נמצאת איתי הרבה ברוחה. לא אחת קורה כשאני ניגש לנתח נתונים, לכתוב קוד בSAS או להבין מערך מחקר, אני חושב על איה ועל דברים שלמדתי ממנה. על איך היא הייתה ניגשת לדברים ופותרת אותם.

אני שמח שפגשתי את איה, שהכרתי אותה. הייתה לה השפעה אדירה עלי ועל בחירות שעשיתי בחיים. למעשה, אם לא היינו נפגשים הקריירה שלי הייתה נראית לגמרי אחרת, סביר להניח שבמקום הרבה פחות טוב.

איה יקרה, אני כבר מתגעגע. תודה על הכל.